פסקי הלכות ומנהגי ק"ק תימן
לערב פסח שחל בשבת
מאת הגאון רבי איתמר מחפוד שליט"א
אב"ד 'חוקת משפט' וראש בית המדרש 'תפילה למשה' – אשדוד, בעל שו"ת ברית הלוי, ועוד
א) יש אומרים שהבכורים מקדימים את התענית ליום חמישי י"ב ניסן. ויש חולקים ואומרים שכיון שנדחה משבת אין מתענין כלל (שו"ע סי' תע ס"ב) וכתב הרמ"א דהמנהג אצלהם כדעה ראשונה, אך רבינו השתילי זתים שם השמיט דברי הרמ"א, וש"מ דמנהגינו שאין צריך להתענות וכן הוא ע"פ כללי השו"ע כי"א האחרון, וכן היה המנהג כמעט ברוב ככל קהילותינו שלא להתענות (עיי' עריכ"ש סי' ס"א ושו"ע המקוצר ח"ג סי' פח אות ו), ומכל מקום מהיות טוב אל תקרי רע, אם בקל לו ישמע סיום מסכת או ישתתף בסעודות מצוה כגון ברית מילה או פדיון הבן.
ב) בודקין את החמץ בברכה בליל י"ג (יום חמישי בלילה בצאת הכוכבים) ואם שכח, יבדוק ביום ששי לאור הנר ובברכה ואין צורך להאפיל את הבית, ומול החלון יכול לבדוק בלא נר. ואם שכח ולא בדק גם ביום ששי, ויש לו נר דלוק, יאמר לגוי לטלטל את הנר ויבדוק הישראל לאורו, אבל אסור לו לומר לגוי בשבת להדליק לו נר לצורך זה (שו"ע הגר"ז סי' תלה ס"ג). אבל יש להחמיר ויבדוק את החדרים המוארים באור החשמל, ונגד החלון יבדוק ביום השבת, ושאר המקומות יבדוק במוצ"ש ליל יו"ט בלא ברכה.
ג) שורפים את החמץ ביום ששי י"ג ניסן, וטוב לשורפו קודם חצות היום כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים (שו"ע ס"ב) ואף שבשאר שנים יש לבער בשעה חמישית כדי שיבטל את החמץ (כל חמירא וכו') אחר השריפה קודם שנאסר בהנאה, דמשנאסר בהנאה אינו יכול לבטלו (עיי' שו"ע סי' תמג ס"א ומשנ"ב סי' תלג סקי"ב ושעה"צ סק"כ), מ"מ כיון דמה שנאסר בשעה ששית הוא רק מדרבנן לא גזרו בזה שמא יטעה, משום שהוא גזירה לגזירה (עיי' בדעת תורה סי' תמד ס"ב). ויש אומרים שישרפנו כבשאר שנים עד סוף שעה חמישית (מאמר מרדכי סק"ג וחיי"א כלל קכט ס"ט וכפה"ח סקכ"ב). ואין צריך לבטלו אחר שריפתו לומר: "כל חמירא וכו' כיון שאוכל עדיין חמץ בסעודות שבת, אלא יבטלנו בשבת אחר שגמר סעודת שחרית וכדלהלן (רמ"א ס"ב, שתילי זתים סק"ה ומשנ"ב סק"י).
ד) מותר לעשות מלאכה ביום ששי, כמו בכל ערבי שבתות, כיון שהאיסור לעשות מלאכה בערב פסח הוא משום שהוא זמן הקרבת קרבן פסח כמ"ש הרמב"ם (הל' יו"ט ח,יז) וכשחל ערב פסח שבת היה הפסח נשחט בשבת ולא ביום ששי (פסח מעובין אות צג, נחפה בכסף ח"א או"ח סי' ז וברכ"י סי' תסח סק"ב) ויש להזדרז להספיק ולהכין את כל צרכי הפסח (לצאת דעת רש"י פסחים נ. הסובר דהאיסור הוא שמא יטרד במלאכה ולא יכין את כל צרכי הפסח).
ה) לשין מצת מצוה בערב שבת אחר שש שעות הגם שאינו ערב פסח (שו"ע סי' תנח ס"א) ומנהג הרבה מקהילותינו בתימן היה לאפות במוצאי שבת ליל יום טוב (כדעת הטור בשם רב מתתיה ועוד) אך כעת כבר לא נהגו בכך עקב שינוי מציאות החיים.
ו) עירוב חצירות או תחומין שעשאום בפת או במאכלי חמץ מועיל לשבת זו כיון שבזמן חלות העירוב דהיינו בין השמשות היה מותר לאכול חמץ ואין צריך שבבין השמשות יהיה ראוי לכל השבת (כ"מ מהמאירי עירובין פ. ומהשו"ע סי' שפו ס"ט וסי' שצד ס"ב וס"ג, שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סי' כז אות ג ועיי' צפ"פ הל' עירובין ו,יב ונו"ב תניינא או"ח סי' מ, וע"ע בחזו"א או"ח סי' צו סקל"א) מיהו, צריך להזהר לעשות תנאי שהעירוב [וכן החמץ שישאר ממה ששייר לסעודת שבת אינו בכלל המכירה, דא"כ הוא שייך לגוי ולא יקיים בו מצות ביעור] אינו נכלל בכלל מכירת החמץ שמוכרו לגוי בערב שבת. [ויש שמוכרים בער"ש עם הקנין וכו' מעכשיו ע"מ שיחול הקנין בשבת בסוף שעה חמישית ויש שמפקפקים בזה שאסור לעשות קנין שיחול בשבת, עיי' שו"ת רעק"א (קמא סי' קנט), ויש מתירין, עיי' שו"ת תורת חסד (ח"א סי' יג), מהרי"ל דיסקין (ח"ב קו"א סי' נח) ובדעת תורה למהרש"ם (סי' שו ס"ו), ועיי' אגרו"מ (או"ח ח"ג סי' מד)] וכיון שהרבה פעמים דיירי הבנין מוכרים את חמצם ע"י רבנים שונים שנוסחאותיהם שונים ויש נוסחאות שהמכירה חלה סמוך לכניסת השבת, נמצא שגם העירוב נמכר ושייך לגוי, לכן יש לנהוג לעשות עירוב במצה וכדלהלן.
ז) המנהג שעושין עירובי חצירות ושיתופי מבואות בערב פסח במצה שאינה מתעפשת מהר על כל השנה [(עיי' ספר הפרדס (סי' קח), ופסקי רבינו יוסף תלמיד ר"ש הרואה הל' שבת אות קסד), רמ"א (סי' שסח ס"ה), ועיי' ט"ז (סק"ג) ובכפה"ח (סק"ל) ומשנ"ב (סקכ"א וסי' שצד ס"ב) ואם המצה הישנה ראויה עדיין לאכילה אינו חייב לערב, והגם שאסור לאכול מצה ביום השבת ער"פ, מועיל העירוב כיון שבזמן שחל העירוב בבין השמשות היה מותר לאכול מצה (שו"ת כפי אהרן ח"ב סי' ה) ועוד שגם אם נאמר שצריכה להיות בבית השמשות ראויה לכל השבת (עיי' ישועות מלכו או"ח סי' ל), מ"מ היא ראויה לקטנים שאינם מבינים בסיפור יציאת מצרים [(כהא דגמ' עירובין ל: וברש"י ד"ה מערבין לגדול. מהר"ש ענגיל שם ודובב משרים (ח"א סי' קלט), מסורת משה (ח"ב או"ח אות רכ)]. ואם עשו בפת יש להחליפה למצה כיון שיש נוסחאות שהמכירה חלה סמוך לכניסת השבת (שו"ת ברית הלוי ח"ג כת"י). ודע שצריך לאכול את המצה של העירוב הישן או לאבדה שאל"כ לא יוכל לברך על העירוב החדש שיש בו עדיין שותפות לכל דיירי הבנין.
ח) יש להכין ביום ששי נר נשמה שיספיק להדליק ממנו בשביל לברך עליו בהבדלה במוצאי שבת ובשביל הדלקת הגאז.
ט) סעודת ליל שבת ויום שבת קודם זמן איסור אכילת חמץ, יקיים בלחם (שו"ע סי' תמד ס"א) ונוהגים לקנות לסעודות השבת פיתות וכיו"ב שאינם מתפוררות, וסעודה שלישית יעשה במצה עשירה (עיי' להלן אות טז) כיון שזמנה אחר חצות היום וכבר חל איסור אכילת חמץ, [(מעיקר הדין יכול לקיים גם סעודת ליל שבת ויום שבת במצה עשירה, עיי' או"ז (ח"ב סי' רנו) ומהרי"ל (הל' ער"פ)].
י) לא נהגו בקהילותינו לעשות סעודה ג' במצה עשירה [וכפסק הרמ"א (סי' תמד ס"א וסי' תסב ס"ד) וכמ"ש בשו"ת רביד הזהב (סי' לט), אע"ג דהשתילי זתים השמיט שם הגהות הרמ"א, וכ"מ מרן ז"ל בעריכת שלחן (סי' תסב אות ב)], וגם אין מצוי כיום מצה עשירה העשויה מקמח שאינו לתות ונילוש במי פירות בלא טיפת מים ולכן יעשה אותה בפירות או בשר או דגים (עיי' שו"ע סי' רצא ס"ה ורמ"א סי' תמד ס"א). ודע ד"מצה עשירה" הנמכרת בחנויות, יש בה חששות ופקפוקים גדולים, מחמת חומרי ההתפחה, אבקת הביצים, יין שאינו 100% בלא תערובת מים, וכן שטיפת הצינורות במים [ומשרד הבריאות אינו מאשר לשטפם ביין] ואם נשארה שם אפילו טיפת מים מחמיץ מיידית (כשו"ע (סי' תסב ס"ב), לכן אסור להשהותה בפסח מבלי למכרה במכירת חמץ ואם לא מכרוה לגוי אסורה באכילה אחר פסח כדין חמץ שעבר עליו הפסח, וכל עוגיות אלו הנמצאים בחנויות אסור לקנותן אחר הפסח כי ודאי לא הכלילוה בעלי החנויות במכירת החמץ, וכן בספק אם מכרום לגוי יש לחוש ולאסור (עיי' משנ"ב (סי' תמט סק"ה וסי' תנג סקכ"ד) ושעה"צ (סקמ"ז) ועיי' בשדי חמד (אס"ד מער' חו"מ סי' ב אות ו וסי' ח אות ל ולא).
יא) כדי לצאת סעודה שלישית בלחם, יש הנוהגים לחלק סעודת שחרית לשנים, דהיינו שאחר שאכל עיקר הסעודה (עיי' שבט הלוי ח"א סי' נז) יברך ברכת המזון ויעשה הפסק שהיה קצת (עיי' בט"ז סי' רצא סק"ב ובחמד משה סי' תמד ס"ו) וטוב יותר שיצא לחדר מדרגות ויחזור ויטול ידיו שוב בברכה ויברך המוציא ויאכל לפחות כביצה פת לשם סעודה שלישית ואין בזה גורם ברכה שאינה צריכה כיון שעושה לצורך (שו"ת הרא"ש כלל כד סי' ד ומג"א סי' רטו סק"ו וערך השלחן סי' רצא סק"ד). ומ"מ, כיון שלרוב הראשונים והשו"ע זמנה של סעודה שלישית רק אחר חצות וקודם לכן לא יצא ידי חובה (עיי' שו"ע סי' רצא ס"ב), ולכן אין לנהוג כן לחלק סעודת שחרית לשניים, והגם שהמהרי"ץ בעץ חיים הביא דעה זו, מ"מ משמעות מסקנת דבריו שלא לנהוג כן, וכן לא הובאה דעה זו בשתילי זתים כלל, על כן יקיים סעודה שלישית בפירות או בבשר או דגים וכנ"ל אות טו.
יב) נראה שאינו יכול לעשות שתי סעודות בליל שבת וסעודה אחת ביום ולצאת ידי חובת סעודה שלישית בלחם [כ"כ בתשובתי בשו"ת ברית הלוי (ח"ג כת"י)].
יג) אם יש לו רק פיתה או לחמניה אחת, יכול לצרף ללחם משנה מצה משאר המצות שלא מייעדם לצאת בהם ידי חובת הכזיתות בליל הסדר [אבל מה שמיעדם לצאת בהם יד"ח הם מוקצה, עיי' בפמ"ג (א"א סק"א) ובן איש חי (פרשת צו אות ו)] והגם שאסור לאכול מצה בערב פסח מ"מ יכול לצרפה ללחם משנה [אגרות החזו"א (ח"א סי' קפח ושו"ת יבי"א (ח"ח או"ח סי' לב סק"א)] ויניח המצה בנילון כדי שלא יפלו עליה פירורי חמץ ח"ו ואין בזה חציצה [כ"כ בתשובתי שו"ת ברית הלוי (ח"ג כת"י)].
יד) קמים להתפלל מוקדם כדי שיספיקו לאכול סעודת שבת לפני סוף זמן איסור אכילת חמץ (עיי' בעץ חיים ח"ב ד"ב. ומשנ"ב סק"ד) ואדם שקם מאוחר ואם יתפלל יגיע זמן איסור אכילת חמץ, נראה שאסור לו לאכול קודם התפילה, דאיסור אכילה קודם התפילה הוא איסור מהתורה לכמה מהראשונים [וכמ"ש בחידושי הרא"ה (ברכות י:) וספר החינוך (מצו' רמח) ועוד], ולכן יתפלל שחרית ולפני תפילת מוסף יעשה קידוש ויבצע על לחם משנה ויאכל כביצה ויתפלל מוסף ואח"כ ימשיך אכילתו, ונראה שגם אם נוהג תמיד לטעום ולשתות אחר תפילת שחרית בלא קידוש כסוברים שחובת קידוש חלה רק אחר תפילת מוסף, מ"מ עתה יעשה קידוש אחר שחרית ואין זה נחשב כתרתי דסתרי.
טו) ואם לא יספיק להתפלל שחרית, יש מתירים לצאת ידי חובת סעודת שבת במצה, לפי שאיסור אכילת מצה בערב פסח הוא מדרבנן וסעודת שבת היא מהתורה ויש לצרף את שיטת הרז"ה הסובר דאיסור אכילת מצה בערב פסח מתחיל מחצות היום. ולענין מעשה נראה, שלא יאכל מצה, אלא ישרה מצה שלמה במים רותחין של כלי ראשון שאינו על האש, וישהנה קצת במים על שתשתנה קצת טעמה ותחשב מבושלת ולא מספיק לטבלה במים ולהוציאה מיד (עי' חזו"א או"ח סי' כו סק"ט) ויזהר שלא תהיה נימוחה (עיי' סי' קסח ס"י) כדלהלן אות כב, ויקיים בזה חיוב לחם משנה וסעודת שבת ובני אשכנז שאוסרים שריית מצה בשבת בכלי ראשון (עיי' רמ"א סי' שיח ס"ה) ובכלי שני לא נחשבת מצה מבושלת ואסור לאכלה בערב פסח, יש להתיר אכילת מצה כדי לקיים סעודת שניה של שבת.
טז) ישנם האוכלים במרפסת חמץ לסעודת שבת ולאחר מכן נכנסים להמשיך את עיקר הסעודה כדי שלא לאכול חמץ בסלון וישארו שם פירורי חמץ, ואין זה נחשב למשיכה וסילוק מהפת, כיון שדעתו מראש להמשיך לאכול את עיקר הסעודה אח"כ והכל נטפל לפת. וכן אם אוכל חמץ והגיע זמן איסור אכילת חמץ, אין זה נחשב סילוק מהפת כיון שמה שממשיך לאכול טפל לסעודה שהיתה בפת ויכול להמשיך בלא לברך על אכילת מאכלים שאינם חמץ.
יז) יש נוהגים לשרוף את כל החמץ שברשותם ביום שישי ולקיים סעודות שבת ולחם משנה במצה שלימה מבושלת בכלי ראשון (עיי' שו"ע סי' תסא ס"ד ומשנ"ב סק"כ) וישהנה קצת במים על שתשתנה קצת טעמה ותחשב מבושלת ולא מספיק לטבלה במים ולהוציאה מיד (עי' חזו"א או"ח סי' כו סק"ט), ויכול אף לשרותה בשבת בכלי ראשון שאינו על האש לפי שאין בישול אחר אפיה (עיי' שו"ע סי' שיח ס"ה), וכן יכול לצאת ידי חובת לחם משנה במצה שלמה מטוגנת (עיי' שעה"צ סי' תעא סק"כ). ומ"מ בעל נפש יחוש ויחמיר דנראה שלשיטת רבינו הרמב"ם אסור לאכול מצה מטוגנת או מבושלת בערב פסח כדי שיהא היכר לאכילתה בערב (עיי' שעה"צ סק"א).
יח) יש מגדולי הפוסקים שהתירו לאכול מצה מבושלת שאין בגודלה כזית. אבל אם יש בה כזית, אסור לאכול בערב פסח הגם שאין יוצאים בה ידי חובה בליל הסדר מאחר ואין בה טעם מצה, מ"מ כיון שברכתה המוציא אסור (עיי' במג"א סי' תעא סק"ח ובדרך החיים סי' קכ אות ד). ויש שהתירו אף ביותר מכזית כיון שסוף סוף אין יוצא בה ידי חובה בליל הסדר (עיי' בהגהת רעק"א על המג"א ובהגהותיו על הדרך החיים שם ובשו"ע הגר"ז סי' תמד ס"ד) וטוב להחמיר כשיטת האוסרים ובפרט שדעת הרמב"ם נראה שאסור וכנ"ל אות כב.
יט) על מצה מבושלת מברך המוציא אם יש בה שיעור כזית וכן מצה מטוגנת ויש לפחות בשכבה אחת כזית שלם, מברך עליה המוציא, ואם אין בשכבה אחת כזית ברכתה בורא מיני מזונות ועל המחיה (עיי' שו"ע סי' קסח ס"י). ואם טיגנה בשיעור כזית ואח"כ חתכה לפחות מכזית, צ"ע אם יברך המוציא כיון דעתה אין בה כזית (ביאוה"ל ד"ה אם יש בשם פמ"ג, וכן לכאורה דעת רש"י ברכות לז: ד"ה ותני, דהא מנחת מרחשת פותת אותה אחר הטיגון, ודברי החזו"א סי' כו סק"ה ד"ה היוצא הם רק בדעת ר"ת) ומכל מקום אם חתכה בשעת הסעודה, ודאי דברכתה המוציא, דהרי גם בפיו חותכה (עיי' חזו"א שם) ויש לעיין מה הגדרת בזמן הסעודה וצ"ע. ורבים נוהגים בעדתינו לברך על מצה מבושלת (פתות) או מטוגנת המוציא וברכת המזון הגם שאין בה כזית כל שיש עליה תואר וניכר עליהם תואר וצורת מצה ויש סימוכין למנהגם [(עיי' היטב בלשון הרמב"ם (הל' ברכות ג,ח) ובכס"מ ולח"מ ובשו"ת הרדב"ז (ללשונות הרמב"ם) שם] אלא אם כן עברה ובטלה צורת פת מהם שאז מברך בורא מיני מזונות.
כ) כיום ישנם כלים וסירים חד פעמיים, ויש מבשלים לשבת זו בכלי פסח ומוזגים לכלים חד פעמיים, עקב הטורח וחשש פירורי חמץ, ואין בזה זילזול בכבוד שבת. וטוב שיהיו כלים חד פעמים יוקרתיים כדרך שעושים בשמחות ועכ"פ לא יכינו כובאנה וכיו"ב לשבת זו כיון שקשה לשטוף את הסיר שנדבק בו הרבה (עיי' שו"ע ס"ג שתילי זתים סק"ז עץ חיים ח"ב ד"ב:). וראוי לקדש בגביע מכסף או זכוכית, ולא לקדש בכוס חד פעמית שלדעת כמה מהפוסקים אינה ראויה לקידוש (עיי' אגרו"מ או"ח ח"ג סי' לט וצי"א חי"ב סי' כג).
כא) יזהר מאד שלא יתפזרו פירורי לחם, ומיד לאחר הסעודה יטאטא את המקום שאכל בו חמץ, (עיי' משנ"ב סקט"ו) ואסור לשטוף המקום במים (עיי' שו"ע סי' שלז ס"ג) ויזרוק את המפה עם הכלים חד פעמיים שנשארו בהם פירורי החמץ, לפי שלרוב הפוסקים אין חובת ביעור בפירורים שאין להם חשיבות והם פחות כזית (עיי' במשנ"ב סקט"ו וכפה"ח סק"ל ומה שכתבתי בשו"ת ברית הלוי ח"ב סי' סה). ואם נשאר לו חמץ כזית, ישפוך עליו אקנומיקה או כל חומר פוגם שאינו מוקצה בשבת ויזרוק אותו לאשפה ובזה יקיים מצות ביעור חמץ. ומ"מ כדאי לעשות כן גם על הפירורים פחות מכזית שבתוך המפה.
כב) יש המפוררים את הלחם לחתיכות קטנות (ואין בזה איסור טוחן בשבת לפי שאין טוחן אחר טוחן, עיי' רמ"א סי' שכא ס"י) וזורקים לבית הכסא ופותחים את המים שילך למערכת הביוב (עיי' משנ"ב סקכ"א וסי' תמה סק"ה וחזו"א או"ח סי' קטז סקט"ז ואור לציון ח"ג פי"ד אות ב), אך לא נשמע אצלינו דבר זה, כיון שחושבים זה לזילזול בלחם (עיי' ויצבור יוסף בר ח"ד פכ"ו סי' יא, עריכ"ש אות ח), אך יש לדון בבתי כסאות שלנו שאינו ניכר הזלזול.
כג) טוב להשאיר לפחות כזית חמץ שבו יקיים מצוות ביעור חמץ כנ"ל, כיון שישנם הסוברים דמצוות תשביתו אינה בשב ואל תעשה שלא יהיה לו חמץ, אלא היא מצוה בקום ועשה, ואמנם גם לשיטתם כשאין לו חמץ, אינו נחשב מבטל מצות עשה, אלא שאינו מקיים בזה מצוות עשה (עיי' מנ"ח מצו' ט ושעה"צ סי' תנ סק"ב).
כד) לאחר מכן יזהר שלא לשכוח לבטל את החמץ ויאמר: "כל חמירא דאיכא ברשותי, דלא חזיתיה ודלא ביערתיה, ליהוי בטיל וחשיב כעפרא דארעא".
כה) אחר הסעודה, ינער היטב בגדיו שמא נפלו פירורים עליהם וישטוף ידיו ופיו ויזהר לנקות היטב היטב בין שיניו (בא"ח ש"ר צו ס"ח) בקיסם ובחוט דנטלי ובפרט אם יש לו חורים ויזהר מהוצאת דם ויצחצח את שיניו במברשת ללא משחה אלא ב"מי פה" וכן מי שיש לו שיניים תותבות ינקם היטב ויערה עליהם מים מכלי שני.
כו) אסור לסדר לפני צאת השבת את השולחן, הכלים, המצות והמצעים להסיבה וכו' לצורך ליל הסדר, משום איסור הכנה משבת ליום טוב שטורח בשבת שניתנה לעונג וגם נראה כמזלזל בכבוד השבת (עיי' ברמ"א סי' תרסז ס"א ומשנ"ב סק"ה וסק"ו וסי' שב סקי"ט). וכן אסור להוציא מתא ההקפאה בשבת אפילו בעוד היום גדול את המצות הרכות שרוצה לצאת בהם ידי חובת מצוות כזית אכילת מצה משום איסור מוקצה וכנ"ל סט"ז וגם מצד איסור הכנה משבת ליו"ט, שניכר שעושה זה לצורך ליל הסדר. ואף שיש מתירים לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור על ידי שיתן עליו דבר היתר והו"ה המצה שהיא מוקצה מחמת חסרון כיס (עיי' שו"ע סי' שח ס"ה וברעק"א שם), מ"מ אין דין זה מוסכם וישנה אפשרות להפשירם במהירות בליל יום טוב על הפלאטה.
כז) מותר להוציא מהמקפיא מאכלים קפואים המבושלים כבר כשעוד יום גדול לצורך ליל הסדר במקום צורך כיון שיש אפשרות עקרונית אילו היה רוצה להנות מהם בשבת (עיי' משנ"ב סי' תרסז סק"ה ושם). וטוב שיעשה בדרך הערמה, שיתן מתחת המאכלים הקפואים שרוצה להוציאם לצורך הלילה דברי מאכל שאוכלם בשבת כגון גלידה או ארטיק כשרים לפסח וכיו"ב ובשבת יפנה אותם לשיש כדי לאפשר גישה להוציא הגלידה וכיו"ב ואינו צריך להחזירם.
כח) לא יאמר בפיו בשבת שהולך לישון כדי שיהיה לו כח להשאר ער בלילה עד שעה מאוחרת, (עיי' משנ"ב סי' רצ סק"ד) אע"פ שבדיבור אין איסור הכנה (עיי' שו"ע סי' שז ס"ז וע"ע ערוה"ש ס"א), מכל מקום יש בזה זילזול בכבוד השבת, לפי שהשינה בשבת תענוג והוא אומר שעושה זה לצורך יום טוב (עיי' אליה רבה סי' שז סק"א).
כט) חלק מקהילות השאמי נוהגים שלא לטבול את הכרפס בחרוסת (כמנהג הבלדי) וכן לא טובלין את הכרפס בחומץ (כלשון השו"ע סי' תעג ס"ו), אלא טובלין את הכרפס ב"מי מלח" (שתילי זתים סי' תעג סק"ל) ויש להכין את מי המלח לפני השבת (עיי' שו"ע סי' שכא ס"ב). ואם שכח להכינם מער"ש, יכינם בליל יום טוב, אך אסור לעשות כמות מרובה כי אם מעט מאד בכמות שצריך בשביל טיבול מקצת הכרפס ולא יותר (שו"ע הגר"ז סי' תעג סקי"ט) ולא יעשה כמות מועטת בכמה צלחות כגון שהסועדים רבים (עיי' בתורת שבת סי' שכא סק"ד) וכן תהיה כמות המלח פחות משני שליש מכמות המים, (עיי' סי' שכא ס"ב ומשנ"ב סי' תעג סקכ"א).
