בצער רב התקבלה הידיעה על פטירתה בשם טוב של מרת מרים שרעבי ע"ה, רעייתו של הרה"ג רבי יהודה זצ"ל מנהלו של בית הספר החינוך העצמאי בהרצליה, ומי שחינך תחת ידיו כמה דורות של תלמידים יראים ושלמים, שגם לאחר עוזבם את בית הספר זכרו את מי שנטע בהם את החשק והשמחה לעבודת השם.
הרב שרעבי זצ"ל היה נצר למשפחת רבנים ומרביצי תורה בתימן, וככזה ניחון באהבת-תורה מופלגת. תושבי השכונה זוכרים שתמיד-תמיד בלכתו בין משעוליה של רמת אלחנן, היה ספר נתון בחיקו. אף פעם לא ראינו אותו בלי ספר.
רעייתו ע"ה נודעה כאשת חיל אמיתית, ועמדה לימינו של בעלה בכל פעליו הברוכים. חתנה הוא הגאון רבי הלל יצחק הלוי שליט"א אב"ד באלעד ומחשובי רבני תימן.
יהי זכרה ברוך.
להלן קווים לדמות בעלה הרב יהודה זצ"ל, שנכתבו ע"י הרב צורן בגיליון קול ברמה בזמנו, ובאדיבותו הדברים מתפרסמים כאן:
איש צנוע ונחבא אל הכלים התגורר במשך שנים רבות ברמת אלחנן, וגם שכניו לבנין לא ידעו את גודל-זכויותיו בהרבצת תורה וחינוך. הרה"ג ר' יהודה שרעבי זצ"ל, עסק 60 שנה בחינוך ילדי ישראל, ומאות-מאות בתים חרדיים הוקמו רק בזכותו
במשך שנים רבות התהלך בתוכנו יהודי צנוע, שאהב להיות נחבא אל הכלים, ולא ידענו מי הוא ומה גדולים ועצומים מעשיו.
לא ידענו על מאות המשפחות החרדיות שניבנו והוקמו רק בזכותו; לא ידענו שבעוזבו את ביתו בתל-אביב, הותיר אחריו בתים רבים עם אור, עם מתיקות התורה, שהוקמו רק בזכותו; לא ידענו על מסירותו הבלתי-תתואר לתלמידיו במשך כמעט 60 השנים שבהן הרביץ תורה ויראה.
כזה היה הרה"ג ר' יהודה שרעבי זצ"ל, מנהלו הותיק של בית הספר החינוך העצמאי בהרצליה, ומי שחינך באצבעות-ידיו כמה דורות של תלמידים יראים ושלמים, שגם לאחר עוזבם את בית הספר זכרו את מי שנטע בהם את החשק והשמחה לעבודת השם.
הרב שרעבי זצ"ל היה נצר למשפחת רבנים ומרביצי תורה בתימן, וככזה ניחון באהבת-תורה מופלגת. תושבי השכונה זוכרים שתמיד-תמיד בלכתו בין משעוליה של רמת אלחנן, היה ספר נתון בחיקו. אף פעם לא ראינו אותו בלי ספר.
וכך מעידים בני הבית, שאביהם היה מקפיד להחזיק ספרי קודש ברכבו, וגם כשהיה יושב לסעוד את ליבו, לא מש הספר ממנו, כדי שיוכל לנצל כל רגע פנוי. פעם אחת, מספר הבן, שאלתי את אבא, מאי כולי האי, והשיב לי:
בצעירותי הפסדתי מעט מזמני, כיון שבאילוצים שהיו אז, בכורח המציאות, הוכרחתי ללמוד מעט לימודי חול, וכדי להשיב את הזמן היקר ההוא של ימי הנעורים – אני מרגיש חובה לעסוק בתורה מעבר לזמנים הרגילים.
את ניצול הזמן שלו אפשר היה לראות גם בצורה אחרת, וכפי שהוא-עצמו הגדיר זאת. בחודשי חייו האחרונים, מספר חתנו מיודענו הרב יצחק אברהם, היינו בביתו במשך שעות ארוכות כדי לסייע לו בשעותיו הקשות.
"פעם, בעת שהיסורים הציקו לו במאוד, אמרתי לו: אבא שלי היה אומר שכתוב בספרים שיסורים מכפרים על חטאי-נעוריו של האדם".
ומה השיב הרב שרעבי? הוא קורא לחתנו, ומבקש שיתקרב אליו, ולוחש באוזנו:
"לא היו לי חטאי-נעורים, מפני שלא היה לי זמן לחטוא; לא היתה לי דקה פנויה במשך היום" – – –
והאריך לתאר בפני חתנו כמה היה עסוק בעבודות החינוך שלו עם ילדי ישראל, עד שלא היה לו זמן לחטוא!
ולא רק לעצמו דאג. עוד בהיותו מתגורר בשכונה הדרום-תל-אביבית, היו מגיעים לביתו מדי שבת בשבתו תלמידים צעירים, שלמדו ממנו תורה ויראה. מיד לאחר מכן היה רץ לבית הכנסת למסור גם שם דברי תורה לצעירים ומבוגרים.
את פעילותו החינוכית בהרצליה, עשה תחת הוראתם והכוונתם של הגאונים יבדלו לחיים, רבי יעקב יחיאל יעקובוביץ רבה של הרצליה, ורבי יעקב אדלשטיין רבה של רמת השרון, שהעריכו במאוד את פועלו הגדול וידעו את מסירות נפשו העצומה לתלמידיו.
כדי להבין במה מדובר, נספר כאן שבשלהי עבודתו בבית הספר הגיעו יום אחד אל שער בית הספר שני אנשים בעלי חזות חילונית מובהקת. איש הבטחון נזעק ממקומו, ושאלם את מי הם מחפשים.
'אנחנו רוצים לדבר עם המנהל, הרב שרעבי', השיבו. כיון שהענין נראה חשוד, לא התיר המאבטח לאנשים הללו להכנס, וביקש פרטים נוספים. 'למדנו אצלו לפני הרבה שנים, ועכשיו אנחנו רוצים לראותו', אמרו השניים. ובכל זאת לא התיר להם המאבטח להכנס.
הוא מביא את הרב שרעבי אל השער, שכמובן מכיר מיד את תלמידיו משכבר-השנים, למרות השינויים החזותיים שהיו בהם, ובקלסתרם.
רק ראו השניים את המנהל האהוב, ו…פרצו בבכי. עכשיו הותר להם כבר להכנס, ואז הם נופלים על צווארו של הרב שרעבי, וממשיכים לבכות.
לכשנרגעו קמעה, הזכירו לו ש'כאשר שלחת אותנו, בסוף שנות הלימוד בבית הספר, לישיבה קדושה, אמרת לנו שנזהר ונשמר לבל נסטה מן הדרך, אף לא מעט, כי אם מתרחקים קמעה, הרי שבדרך כלל ממשיכים אחר כך להתרחק עוד ועוד, עד שקשה מאוד לשוב. כך אמרת לנו'.
הדברים הללו הדהדו, ועדיין מהדהדים, באוזנינו כל העת, המשיכו השניים לספר, ועכשיו – משהתרחקנו מן הדרך, ודבריו של המנהל התקיימו בנו, שבנו אליך בבושת פנים, כדי שתורֶה לנו את הדרך כיצד לחזור בתשובה שלימה.
שני היהודים הללו, שהתקרבו כבר לגיל 50, שהו במחיצתו של הרב שרעבי במשך תקופת-מה, וקיבלו ממנו הדרכה מפורטת כיצד להתקרב אל השם יתברך, וחזרו אל בית המדרש.
ברור כשמש, שאם הרב שרעבי לא היה מתמסר לתלמידיו, ולא היה מקדיש את כל-כולו אליהם, ולא היה מרעיף עליהם תשומת-לב רבה, לא היו השניים הללו באים אליו לאחר כל כך הרבה שנים.
ועם הזכויות הללו הוא עלה לישיבה של מעלה.
