שאלה: כיצד הדין באופן שהאדם היה טרוד במצווה (שאף אי אפשר לעשותה ע"י אחרים) בכל מהלך הערב ולא אסתייעא ליה מילתא להתפלל תפילת ערבית, עד שעת לילה מאוחרת מאד, אך הואיל והוא חזר כ"כ עייף ומותש, אין לו כוח ויכולת ללכת להתפלל בשטיבלך איזורי, ואפילו להתפלל ביחידות בביתו אין לו הכוחות לכך. האם בכה"ג שלא התפלל תפילת ערבית יכול למחרת להתפלל תפילת תשלומין. והאם בכה"ג יתפלל בלילה מאוחר תפילת הביננו הקצרה ותו לא מידי או לא.
תשובה: אפשוט שמתפלל לתשלומין כיון דלא ביטל בשאט נפש, עיין בשו"ע סימן ק"ח סעיף ח', ומשנה ברורה ס"ק כ"ג. ולגבי תפילת הביננו, כיום לא נהגו להתפלל הביננו, ובסידורים לא מופיע זולת בתכאליל, והטעם כנראה לפי שבלא"ה אין מכוונים, עיין בערוך השולחן סימן ק"י סעיף ו', וכף החיים שם ס"ק ה', וביאור הלכה שם ד"ה או.
*
שוב נשאל הרב: לכאורה הלא כתב המשנ"ב בסי' קח ס"ק ב שאם היה עסוק בצרכי ציבור כתב הפרי מגדים שנכון שגם בזה יתפלל אח"כ להשלים התפילה שחסרה לו אך בזה יתפלל אותה בתורת נדבה ויחדש בה דבר.וציין לעיין בסוף סי' צג ששם כתב שאם היה עסוק בצרכי ציבור ולא התפלל מחמת כך אין צריך להשלים התפילה החסרה. ומה שכתב "צרכי ציבור" לאו דווקא אלא כל מצווה כמ"ש המשנ"ב גופיה בסי' ע ס"ק טז.וכיון שכך, נראה שבזמן הזה שקשה לכוון אל לו להחמיר ולהתפלל וגם אם חוזר ומתפלל יתנה תנאי של נדבה וכמ"ש הפמ"ג.שתזכו להגדיל תורה ולהאדירה.
תשובת הרב שליט"א:
הנה לא נכחד ממני פלוגתא זו דעוסק בצרכי ציבור אי מתפלל שתיים, והראיה שבספרי שו"ת ברית הלוי (ח"א סי' סז עמוד רמה ד"ה אלא דאינו) הבאתי פלוגתא זו של הדרישה והט"ז והמשנ"ב ודין העוסק בצרכי ציבור ושם דנתי טובא אם עוסק במצוה הוי רק פטור או דהוי אינו בר חיובא, והבאתי מחלוקת ראשונים בזה והארכתי הרבה, אם כי הנידון שם היה לגבי ספירת העומר אבל הזכרתי פלוגתא זו. התשובה הזו היתה ישנה לפני זמן רב וכתבתי את זה כלפי מה שהשואל חשב דהוי מזיד ופושע ולכן התיחסתי רק לזה שזה לא נחשב מזיד ושאט נפש, ואה"נ צדקו דברי כבו' שהיה חשוב להדגיש בדברי את זה שראוי להתפלל תפילת נדבה אף שישנם רבים מהפוסקים שהכריעו לגמרי כהט"ז דמתפלל שתיים, מ"מ הכי הוא דרך המובחרת.
בכבוד ויקר
