לקראת יום ההילולא: קווים לדמותו הנאצלת של הגאון רבי עזרי עמרני זצ"ל רב קהילת אורח לחיים מודיעין עילית • במלאות שנתיים להסתלקותו
ביום שבת קודש פרשת משפטים, א' אדר, יחול יום ההילולא של הגאון רבי עזרי עמרני זצוק"ל, רב קהילת אורח לחיים במודיעין עילית, ומחשובי רבני תימן בדור האחרון, שנפטר לאחר מחלה קשה והוא בן 69 בלבד בפטירתו.
בצוואתו האחרונה ביקש שלא ישאו הספדים במסע הלוויתו, ואף שלא יודפסו מודעות אבל המודיעות על פטירתו, כך שכשם שבחייו עמל להסתיר את גדלותו התורנית, גם בפטירתו מעטים ידעו בהסתלקותו, וכל שכן בגדלותו.
להלן הצצה לדמותו המסתורית והמרתקת, כפי שתיאר לנו זאת הרה"ג רבי אביחי שרעבי שליט"א, מחשובי בני קהילתו במודיעין עילית, ויישר כוחו.
זכינו בני קהילת אורח לחיים בעיר מודיעין עילית, מה שלא זכו קהילות ותיקות וגדולות יותר, שישכון בתוכנו כעטרה לראשנו, הגאון רבי עזרי ב"ר יוסף עמרני זלה"ה, איש האשכולות, איש המחשבה וההלכה, אך עם זאת היתה דעתו מעורבת מאוד עם הבריות וידע להלך כנגד רוחו של כל אחד ואחד. ולאורו צעדנו כארבע שנים עד שנסתלק הענן.
הרב זצוק"ל, לא הרבה לספר על עצמו, גם לא בשיעוריו הרבים, וחלק מהדברים האמורים כאן לא היו ידועים אף לבניו שליט"א עד לאחר פטירתו, אך מכיון שזכיתי בשנותיו האחרונות להתחמם מעט לאורו ואף לשאת ולתת עמו במלחמתה של-תורה, זכיתי כמה פעמים לשמוע ממנו שיחה נאה של תלמיד חכם, מהם אמרתי להעלות כמה ממעשיו המפוארים ומדרכיו המסולסלים הנאדרים בקדש.
אמנם הרב ביקש בצוואתו האחרונה שלא להספידו, אך לא באתי לדבר בשבחו אלא ללמוד ולהתחזק מדרכיו וליקח מהם מוסר ודרך הנהגה לעצמנו, ויהיו דברי אלה לעילוי נשמתו הטהורה.
דרכו בלימודו
דרכו בלימוד הייתה ייחודית. בכל נושא שעסק היה יורד תחילה לשרשי הסוגיא ומשם סולל לו דרך חדשה, בהירה ומוצקה וממנה הוציא את כל פרטיה ודקדוקיה של הסוגיא. לעולם לא היה אצלו לימוד שטחי כחותה על גחלים.
כשזכיתי להוציא לאור בערב פסח לפני כשמונה שנים, את קונטריס 'הסדרת התפילה', הבאתי לו חוברת אחת לכבד ולהתכבד, והנה לאחר מספר ימים כבר נחה בתיבת הדואר שלי מעטפה, ובה מכתב עם הערות והארות על הקונטרס.
ההערות היו יסודיות כל כך, שגם אחרי שזכיתי לכתוב וללבן סוגיא זו כמה חודשים, עדיין עמדתי נפעם ומשתומם על החריפות והכיוון החדש שפתח בהערותיו, שהיה בהם כדי לערער את יסודות הסוגיא. חליפת המכתבים נמשכה כמה חודשים, וכך זכיתי ושמורים עמי כתרי תורה אלו בכמה עניינים, מלאים דבש ונפת צופים, כולם כתובים בעט סופר מאיר, עם הבנה חדשה ויסודית שאי אפשר להתעלם ממנה.
ואכן מכוח דרכו הייחודית בלימוד, זכה לחדש ולהאיר הלכות רבות, שלעיתים בלימוד רגיל בסוגיא נעלמות. ולפני מלכים התייצב.
משא ומתן בהלכה עם הגאון מארי חיים כסאר זצ"ל
פעם הראה לי, מכתב ששלח בצעירותו להגאון רבינו חיים כסאר זצוק"ל (נדפס בדברי חפץ א' עמ' ט"ו), בכתב היד ראיתי שנכתבה תשובה ונמחקה, וכששאלתי אותו לפשר הדבר השיב לי, כי מתחילה השיב לו מהר"ח כסאר זצ"ל תשובה, אך הוא עמד על דעתו במלחמתה של תורה ודחה את הדברים, ולאחר מכן מחק מארי חיים את התשובה, וכתב לו תשובה אחרת.
עובדא נוספת, פעם הוצרך הגאון זצ"ל להיכנס אל יבדל לחיים ארוכים הראב"ד הגר"מ שטרנבוך, לצורך איזה דיון הלכתי או הנהגתי – כמדומה ביחס לשכונה – כשבא להיכנס ראה שהוסיפו שם על הבניין, ונוצר פתח חדש, ומשכך המזוזה כבר אינה מונחת במקום בו היא ראויה להיות מונחת על פי ההלכה. בסיום הדיון שלצורכו נכנס, העיר להגר"מ שטרנבוך שלכאורה צריך לשנות את מיקום המזוזה. הראב"ד ששמע את הדברים, קיבל את הדברים ואמר לאחד מבני הבית, תביא פטיש ומיד ניגש לתקן את זה.
פעם שח בפני: בעבר הייתי מרבה להיכנס ולשאול את מרן הגרי"ש אלישיב זלה"ה, אך משראיתי שצובאים האנשים על פתח ביתו והוא מקצר בתשובותיו, הפסקתי, כי תורה היא וללמוד מפיו אני צריך, להבין את הסוגיא, מהיכן דנתוני, איך יצא לו פסק זה. ולאחרונה רק פעם אחת שלחתי שאלה, אבל זה כבר היה עם יבלחט"א הגר"מ גרוס גאב"ד חניכי הישיבות, שהוא עדיין יכול ללבן את הדברים עם הגריש"א.
פעל לקומם את בית הכנסת התימני בשכונת הר נוף בירושלים
הרב זצ"ל ידוע היה בפקחותו הרבה. סיפר לי שכאשר באו להתגורר בהר נוף, העיריה הקצתה ארבעה מבנים לבתי כנסת במרכז השכונה, האחד לליטאים השני לחסידים השלישי לספרדים, ועל הרביעי כבר קמה קהילה מסוימת שרצתה לזכות בזה, לאותה קהילה היה כוח בעירייה, ולכן כאשר פניתי לגורמים שונים שיפעלו עבור קהילת בני תימן שהתרקמה אז, כל אחד השתמט בטענות שונות.
עד שעלה לי רעיון, ניגשתי לנציג מרצ בעירייה, וחלטתי להיות 'מדבר כלשון עמו' דיברתי בצורה שתשפיע על ערכיו, אמרתי לו, תראה נשאר בית כנסת אחד, ואנחנו קהילה עם מסורת עתיקה של אלפיים שנה, אם לא היה בית כנסת היא לא תשתמר, חשוב להנציח את המורשת העתיקה הזו. הנציג שהשתכנע מהדברים, אכן הפעיל את השפעתו וכך נתייסד בית הכנסת 'אהבה ואחוה' בהר נוף.
גם כשהלכו ראשי קהילת אורח לחיים במודיעין עילית, לראש העיר לקבל הקצאה לבית הכנסת, ביקשו ממנו שיצטרף אליהם, הוא כמובן נענה להם, ואכן משנראתה דמותו ההדורה במסדרונות העיריה, היחס היה אחר לגמרי מצד הפקידים וראש העיר, אך כשהוצרכו ללכת, וביקשו ממנו שוב שיבוא עמהם, כבר אמר בחכמתו 'לא כדאי לבזבז את הפראק'…
סמל ודוגמא לעטיפת הטלית בליל שבת – וממנו נגררו כל בני הקהילה
בשבתות הראשונות של המניין התימני בהר נוף (המסופר לעיל), רבים מהמתפללים לא נתעטפו בטלית בליל שבת, הרב זלה"ה ויבלחט"א הרב טוב הלוי היו כמעט יחידים (עי' שו"ת עולת יצחק ח"א סי' נ"ב), הרב שדרכו הייתה תמיד לפעול בנועם ובחכמה ולא חלילה בדרך של מחלוקת, סיפר, החלטתי ללכת עם הטלית בגאווה דקדושה, ואף הסברתי לבני הקהילות הסמוכות, כי כך הוא מנהגינו, וכלשון הרמב"ם בהלכות קבלת שבת. הם התפעלו מאוד ממנהג זה שהיה חדש בעיניהם, ומשראו המתפללים כי מנהג זה הוא מקור לגאווה נמשכו אחריו.
*
בפעם האחרונה, שזכינו והופיע בבית הכנסת, היה זה בליל שבת חול המועד סוכות ה'תשע"ט, מספר חודשים קודם פטירתו, כאשר כבר הכביד חליו.
בין קבלת שבת לערבית נתאזר הרב בכוחות לא לו, ונעמד בחיות גדולה לדרוש בעניין מהות יום 'שמחת תורה', דברים נפלאים שעד היום זכורים למתפללי בית הכנסת.
בפתח דבריו אמר: "חז"ל אומרים על הלומד תורה יראה כאילו בעל השמועה עומד לפניו, הנה ב"ה יצא הספר מילי זעירי, גם כשלא אהיה פה תוכלו לעיין בו, ותחשבו כאילו אני נמצא עמכם".
ואכן דבריהם הם זכרונם, הנהגתו ודרך מחשבתו נשארה עמנו, ויה"ר שנדבוק בדרכו ומורשתו הרוחנית, למען נלך בדרך טובים. אכי"ר.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים אמן.
