צפו: הרב ישראל דחבש מהפעילים המרכזיים של ארגון הקירוב 'אחינו' בשיחה על שנות הפעילות וזיכוי הרבים

הרב ישראל דחבש | דרשו
הרב ישראל דחבש | דרשו

הלכתי להדביק מודעות ברמת גן – "בחור יקר ונמרץ אתה מחפש עבודה, בוא אלינו" באו כ-70 בחורים חילוניים, שאלו איפה יש עבודה, אמרתי פה למטה כנסו למקלט. רואים בפנים בית כנסת, מה זה? אמרו לי, בית כנסת? אמרתי לא, זה עבודה אל תדאגו, זמני העבודה מארבע עד שבע מקבלים שכר מינימום, אמרו לי מה צריך לעשות, אמרתי תשבו, עוד מעט תשמעו…

אתה יודע ר' ישראל ראיתי פה ממש מקודם, ככה אני מספר לצופים שלנו, שממש איך שהגעתי עוד הספקתי לראות כמה בחורים, שציפור קטנה לחשה לי באוזן, שאם לא אתה היית מטפל בהם לא בטוח שהם היו בכלל שומרי תורה ומצוות היום. כי הפעילות שלך, היא פעילות קדושה ביותר, לקחת את אותן נשמות שאין מי שכל כך דואג להן ולקרב אותן חזרה.

האמת זה נכון, היום יש הרבה, הרבה נשמות שאיך אומרים, משוועות לעזרה. שהעולם הזה עולם מבלבל ולא יודעים בדיוק מה לעשות, אנשים קמים בבוקר, לא יודעים למה לקום בבוקר, למה לחיות, למה… אין להם טעם כל כך, אז נותנים להם קצת טעם וחיות לחיים. אתה יודע מה זה תורה, מה זה מצוות, מה זה עבודת ה' ואז הם ככה איך אומרים, מתרוממים, מקבלים חיות ואז חוזרים לתורה נהיים אריות, עובדים את ה', ואחר כך מפיצים מזה הלאה, זה בעיקרון הדרך.

מה מסגרת הפעילות באחינו, איך הכל התחיל?

זה התחיל ככה, לפני בערך, 24 שנים בערך, משהו כזה, הייתי בשיעור בירושלים, היה כינוס חיזוק חזרה בתשובה, היה שם רבי עובדיה יוסף וחכם שלום הכהן, והרב בעדני. והם דברו שמה, על שאברכים צריכים לצאת לעשות חיזוק, קירוב רחוקים. העם צמא מחכה ואין אברכים שיצאו. ואז הם הביאו סיפור או הרב עובדיה או חכם שלום, לא זוכר מי מהם הביא סיפור מהגמרא שהגמרא אומרת שהיתה גזרה, עם ישראל חטאו ועל זה נהיתה גזרה קשה, צריך להשמיד רבים מעם ישראל. אז הקב"ה אמר למלאך המוות יאללה צא לדרך. לצערנו. אבל הוא אמר לו, אמר לאיזה מלאך אחד, תרשום איזה טס שכתוב עליו לחיים, את הטס הזה תצמיד במצח של כל אותם צדיקים בדור.

תשים את זה במצח שלהם כשיבוא מלאך המשחית יראה את זה, לא נוגעים בו, לא נוגעים בו, אז כתוב שבאה מידת הדין ואמרה רבונו של עולם, מה ההבדל? מה ההבדל בין אלו שלחיים ואלו שלמיתה, אז אמר הקב"ה, מה זאת אומרת, אלו לחיים כי הם צדיקים גמורים ואלו רשעים גמורים, לכן הולכים למיתה אז מידת הדין לא ויתרה, קטרגה, אמרה רגע, אבל היה להם להוכיחם ולא הוכיחו אותם, מה עם תוכחה, "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא", ואם לא הוכחת אותו אתה נענש בחטאו כאילו גם אתה עשית חטא, אז הקב"ה אמר, גלוי וידוע לפני שגם אם היו מוכחים אותם לא היו שומעים. לא היו שומעים. מידת הדין לא ויתרה אמרה גלוי וידוע לפניך, לפניהם זה גלוי? הם ידעו את זה? הם לא ידעו, הם אפילו לא ניסו, ישבו בבית המדרש למדו, ולמדו ולמדו, היו צדיקים גמורים קדושי עליון אבל מה עם העם שבשדות, לא התעניינו בהם. היה עליהם להוכיחם, ואם לא הוכיחו אותם, לא הצליחו נסיתי להוכיח ולא הלך, לא הלך. עשית את שלך. ופה הקב"ה לא היה לו מה להגיד, מה יגיד? הם אפילו לא ניסו. לא ניסו אפילו. ואז הקב"ה אמר טוב את צודקת, כל התו הזה שכתוב עליו לחיים נלקח מהם. ומתו גם צדיקים וגם רשעים.

ואז הרב עובדיה זעק ואמר, אתם רואים מה זה? אברך יושב לומד אבל איפה זיכוי הרבים? איפה לקרב רחוקים? יתבעו אותו בשמים, באותו עונש של הרשעים, למה אתה לא הלכת לקרב אותם.

ואז אני שמעתי זה, איך אומרים? "ותתחלחל המלכה, הזדעזעתי", אמרתי וואי וואי וואי כזה חומרת הדין, אני יוצא. אבל לא ידעתי מה מי מו, אז מה עושים? בסוף החלטתי שאני גדלתי בשכונה חילונית בירושלים, שכונת עין כרם, שכונה חילונית. לא היה שמה, לא היה שמה חרדים, והיה שמה הרבה נוער, המון המון נוער, ולא היה מי שיקרב אותם, שכונה חילונית מרוחקת מכל האזורים בירושלים. מבודדת למטה שמה בהר למטה. אמרתי לאשתי יאלה בואי נתחיל לעשות שם פעילות, אני הולך על הבנים, את הולכת על הבנות. וככה התחלנו לארגן בשבת אחרי צהרים פרסמנו שיעור תהילים, הלכנו, אספנו ילדים מהרחוב, בואו, קרובי משפחה, אנשים, כולם, בואו כולם בואו כולם, אספנו אותם מהרחוב, עשיתי להם שיעור תהילים, אחר כך קראנו תהילים בדבקות ככה, אתה יודע מכל הלב, ואחר כך עשינו להם שיעור פרשת שבוע, חיזוק, אמונה וזה. אח"כ תפילת מנחה, כל אחד הלך הביתה חילקנו להם קצת ממתקים עניינים. וככה זה הלך התרחב התרחב, ואשתי עושה לבנות קבלת שבת היו שנים שירי שבת, קבלת שבת,

אנחנו מדברים על זוג צעיר ממש

כן, זוג צעיר, היינו זוג צעיר.

זוג צעיר בדירת שני חדרים אבל כל עם ישראל נכנס הביתה

כן, הלכתי לגור אצל ההורים, כל שבת היינו נוסעים, במשך תקופה מאד ארוכה, בינתיים הפעילות הלכה וגדלה, ופתחנו שם גם ישיבה, ישיבה, ראינו באים כל מיני חברה, מכל מיני כיוונים פתחנו ישיבה, הרחבנו את זה, עשינו לווין במוצאי שבת, שיעור של הרב עובדיה, אספנו אנשים לשם, ממש כל השכונה עשינו פעילות. והיה לנו הרבה התנכלויות מצד התושבים, שהם מאד שמאלנים שמה מאד זעמו על הפעילות ונלחמנו נגדנו והוציאו מודעות רחובות, וניסו בכל דרך לעשות לנו צרות, אפילו פעם אחת עשינו שמה כינוס ורצינו להביא המון בני נוער, אז שמנו בהתחלה שירים, טרנסים, ככה טקטם טקטם טקטם טקטם כל מיני שירים, באו מלא מלא בני נוער

חשבו יש מסיבה

חשבו איזה מסיבת ערב, בסוף פתאום ראו איזה רב חרדי עולה לדבר, הזמינו לנו משטרה.

אמרו, זה לא חוקי.

בקיצור החברה הגיעו למסיבה, והיה חגיגה שמה, פתאום הם ראו שהרב חרדי עולה, אז השמאלנים שמה התעצבנו עד השמים, הזמינו לנו משטרה.

הגיעו משטרה, אמרו לנו מה זה? לא חוקי. אמרתי למה לא חוקי, יש פה מנהל מתנ"ס נתן לי אישור, אמרו לא איפה מנהל המתנ"ס? הנה זה מנהל המתנס? באו דיברו איתו אני נתתי להם אישור, זה המקום שלי אני נתתי אישור.

אז הביאו חוק שלא. צריך, האישור הוא תקף רק בתוך המתנס, לא לרחבה בחוץ. החצר של המתנס לא נחשבת, צריך אישור משטרה זה נקרא אירוע בחוץ.

בקיצור התקשרנו לאיזה קצין משטרה בירושלים שאני מכיר, ניסינו לדבר איתם, אמר לי אי אפשר להביא אישורים עכשיו, צריך להביא אישורים מראש, הסברנו, ישבנו להסביר להם, שום דבר, שום דבר לא הסכימו. בקיצור, ניסו להתווכח איתם, לא מוכנים. טוב, מה עושים? מה עושים? לקחו לי את כל הרמקולים בלי בושה, בקיצור היה שם אחד בעל תשובה כזה שמאד כאב לו, התחיל לצעוק עליהם, הביאו עשר ניידות משטרה, כאילו עכשיו איזה מלחמה.

ה' ישמור. ממש כל פעם נלחמו בנו בגלל משהו אחר. אחר כך היה לנו בית משפט על פתחנו ישיבה שמה, באו שכנים התלוננו אי אפשר להפוך בית לישיבה, אז הביאו בית משפט, צו בית משפט סגרו לנו את המקום. בקיצור כל מה שעשינו שמה עשו בעיות אבל ב"ה אנחנו לא נרתעים מבעיות ולא מפחדים מכלום, ואנחנו ממשיכים. ומשם יצאנו עם כמה בחורים מצויינים מצויינים, יראי שמים שהלכו לישיבות קדושות ממש היה אחד הלך לישיבת מאור התורה, אחד הלך לאוהל מועד, ממש פרח שם, נפתח שם כולל אברכים גם כן, ממש נעשה שם פעילות קודש, עכשיו הייתי צריך אחרי שבחורים רוצים ללכת לישיבה, איזה ישיבה אני אשבץ אותם, אז היה תכנית ברדיו שארגון אחינו היה שמה והרב ירחמיאל קראם זכרון צדיק לברכה,

ועוד כמה, היה שמה תכנית של רישום, אז התקשרתי לרדיו, אמרתי יש לי תלמידים לרישום ואני לא יודע לאיפה, אז הפנו אותי לאחד הרב משה זהבי, אמרו לי תפנה אליו הוא יעזור לך, ואחר כך הכרתי גם את הרב, את ר' חיים גולדברג. את שניהם ביחד ואז אני מתקשר יש לי תלמיד פה יש לי תלמיד שמה, והם אמרו לי, למה אתה לא נכנס אלינו לארגון, כנס אלינו לארגון, יהיה לך יותר קל. אמרתי טוב אם תקראו לי אני אבוא, וככה באמת היה, קבעו פגישה, הרב מרדכי קרויזר התקשר תבוא לפגישה, נפגשנו, סיפרתי לו מה אנחנו עושים, אמר לי מה אתה צריך, אמרתי לו אני צריך תקציב. תקציב למה הייתי אוסף את הכסף, הרב בעדני כל פעם היה מביא לי כסף, היה מאד אוהב את הפעילות, היה מביא לי בעצמו כסף, ואחר כך אמר לי תאסוף כסף מאנשים.

אמרתי לו הרב זה לא נעים לאסוף כסף מאנשים, אמר עדיף להתבייש בעולם הזה, להגדיל את שכרך בעולם הבא, וככה היה הייתי הולך אוסף כסף מאנשים עד שבא ארגון אחינו היקרים אמרו לי עזוב, כל ההוצאות שלך, עלינו. כל מה שאתה צריך עלינו, הם משלמים הכל, ממנים את הכל. רק אתה תצא ואז הלכנו, הגדלנו את הפעילות, המשכנו שמה עוד תקופה ארוכה, אחר כך פתחנו בתל אביב. הלכנו לתל אביב, היה שמה מדרשיה שחיזקנו אותה, היינו בקשר מאד טוב, שלחנו אותם לישיבות, אחר כך אמרנו למה לא נפתח במקום ישיבה? אמר לי ראש המדרשיה קראו לו הרב נסים אביזו יהודי יקר מאד מזכה את הרבים משהו משהו, אמר כל דבר אני שואל את רבי אלעזר אבוחצירא, בבא אלעזר, לא עושה דבר בלי בבא אלעזר.

אמרתי לו טוב תשאל אותו. אמר לי שאלתי אותו כמה פעמים אמר לי לא לפתוח ישיבה. אמרתי לו תגיד לו, לך תגיד לו יש אחד ישראל דחבש רוצה לפתוח ישיבה. פה איתכם. מה דעתו? אמר לי טוב, אני אלך אליו. הלך לרבי אלעזר אבוחצירא, אמר שאחד ישראל דחבש מארגון אחינו רוצה לפתוח איתי ישיבה, מה אתה אומר אמר לו רבי אלעזר מהר מהר תפתח איתו ישיבה.

הוא חזר באורות, אמר, מה ככה רבי אלעזר אמר? פתחנו ישיבה היה לנו על ההתחלה 25 בחורים, וארגון אחינו שיהיו בריאים. מוטי שלח לנו כל יום ארוחת צהרים לפה שווארמה, כל יום. היה תקציב יפה מאד לאחזקת הישיבה בהתחלה, והיינו לומדים מהבוקר עד הערב, מהבוקר עד הערב. אחר כך רציתי להעלות אותם ברמה לשבץ אותם בישיבות טובות כבר כבר התבשלו, כבר מוכנים טוב. רציתי לשבץ אותם בישיבות אבל הם לא רצו לעזוב את המקום, אמרו יש פה צוות טוב, רבנים טובים אוכל טוב. היה מגיע לנו כל צהרים ממסעדה אוכל, מה צריך ללכת? אמרתי איך אני אעשה אשכנע אותם ללכת לישיבות טובות?

בסוף ה' נתן לי רעיון, מה עשיתי? יצרתי קשר עם כמה ראשי ישיבות חזקים, ביקשתי מהם שכל שבוע מישהו יבוא ימסור שיעור בגמרא על חומר שהם לומדים החבר'ה על החומר שהם לומדים, להראות להם כמה הם רחוקים עדין מההווי הישיבתי, מה זה שיעור בישיבה. ובאמת ככה כל שבוא היה מגיע ראש ישיבה אחר. אומר מה למדתם השבוע, וכולם שולטים תה תה, למדנו זה למדנו… טוב תופס איזה נושא במשך איזה שעה מעלה הרים משבר סלעים, מפרק אותם כולם מרגישים מה זה אנחנו כלום, כלום. היו רצים אחריו שואלים אותו שאלות וזה, היו רצים אחריו לשאול אותו שאלות. ובקיצור, וככה עוד שבוע ועוד שבוע ועוד שבוע. ואז במשך הזמן אמרו לי מה זה ככה זה בישיבות? אמרתי להם ככה זה כל יום שיעור בישיבה. כל יום שיעור בישיבה ככה.

אמרו אנחנו נשארים פה

אתם שומעים פעם בשבוע זה כל יום שיעור, אמרו לי ככה אנחנו רוצים ללכת לישיבה, כל הקבוצה הזאתי העברנו לישיבות.

אבל הם שמעו בהתחלה את המושגים הגבוהים הם בטח אמרו אולי זה גדול עלינו

אז בגלל שגדול עכשיו יש לכם למה לשאוף, תבינו שפה זה רק איך אומרים ההתחלה, מלמדים אתכם לרוץ אח"כ תרוצו כבר הלאה. עכשיו משהו מענין, קיבלתי דרשת שלום חמה, יש לי אחיין גר בקרית ספר פגשתי אותו שבוע שעבר. אמר לי שהוא פגש איזה אברך מאד מאד חשוב ומתמיד גדול בקרית ספר, הוא אמר לו איך קוראים לך אמר לו נפתלי דחבש. מה אתה מכיר אחד דחבש בקרית הרצוג בבני ברק? אמר כן, זה דוד שלי, אמר אני הייתי בישיבה בתל אביב כשהם פתחו, ואח"כ ? והיום אני גר בקרית ספר, והוא אברך ירא שמים, לומד ככה מצליח, ממש סיפור מדהים. גם היום קרה היום יצאנו מהכולל אחרי תפילת מנחה,

אני רואה אברך מה זה נראה צדיק ירא שמים עדין נפש אציל, אציל בא עם ילד קטן בן שלוש ואשתו צדקת, באו לרב בעדני לעשות חלקה, אני רואה אותו אני אומר הי מה אתה עושה פה, איך הגעת לפה? זה היה בחור חילוני מחולון שהלכנו לשם הוצאנו שם פעילות, היו מביאים אותם לפעילות והוא נכנס לישיבה בבאר יעקב, יצא פרח מה זה צדיק ירא שמים, גר פה בבני ברק, לומד. המון המון פרחים עשינו.

מי זה הקהל יעד של הבחורים שאתה מדבר עליהם? זה בתים חילוניים מובהקים? מסורתיים?

הכל, הכל, היום זה הכל. במשך בערך בוא נאמר 18 שנה, עבדנו רק על חילונים ומסורתיים. דתי לאומי הכל עבדנו. כל הקהילות האלה בשנים האחרונות התחלנו לעבוד גם בציבור חרדי עם נושרים.

נושרים לשקם אותם ולהחזיר אותם חזרה לישיבות, לבנות אותם ולשמור איתם על קשר.

והבחורים מהבתים היותר חילוניים, הם לא הולכים, הם לא רוצים להמשיך הלאה למה שנקרא תיכון? הם מחפשים ישיבה הם מחפשים מדרשיה? מה הסיפור שלהם?

תראה מחפשים תיכון כי אין משהו אחר, אין משהו אחר, אז זה צורת החיים, ברגע שאתה מראה להם מה זה תורה, מה זה באמת מה זה תורה. מה זה עבודת ה' מה זה התלהבות הלב היהודי, הם זורקים את הכל, לא רוצים כלום, שום דבר. לא מענין אותם שום דבר, הם רק תן להם ללמוד כל היום, רק להתקרב לתורה רק להתפלל לא מענין אותם שום דבר. הם רוצים רק, רק אתה צריך להדליק להם את הניצוץ. הניצוץ היהודי להאיר, להראות להם מה זה תורה. פעם אחת נסעתי עם רכב, בחור מהדרום פתחנו בישוב ? מדרשיה שמה ובחורים התחזקו, אמרתי לאחד הבחורים, הגיע הזמן אתה צריך ללכת לישיבה, ישיבה חרדית. הוא באמצע תיכון, אמר לי ישיבה חרדית?

חרדי אני לא רוצה להיות. אמרתי לו למה לא? אמר חרדים זורקים אבנים, שורפים פחים, מרביצים לשוטרים, לא אני לא יכול להיות חרדי. אמרתי לו מה זה רק קבוצה קטנה שולית, מה הם קשורים אליהם בכלל. אמר לי לא לא לא חרדי זה מפחיד אותי. אמרתי לו תגיד לי אני זורק אבנים, ראית אותי שורף פחים, ראית אותי עושה כאלה דברים? אומר לי אתה לא חרדי! אמרתי אז מה אני? הוא אמר לי אתה דתי משלנו. אמרתי טוב, אתה רוצה שאקח אותך לישיבה של דתיים משלנו? אמר לי כן. אמרתי לקחתי אותו לישיבה, סידרתי אותו בישיבה. אמרתי לו פה לא זורקים אבנים, וככה הלך. וברגע שמתי לב, כל הבחורים שהתעסקנו איתם רק גילינו, אנחנו רק צריכים להראות להם, להוציא מהם, כל בן אדם מהעברות שהוא עשה מלא קליפות, מלא טומאה אתה צריך לקדוח איזה חור, ולהוציא משמה את האור להחדיר שם אור.

ברגע שהוא מקבל מה זה תורה אמיתית, לא מענין אותו כלום. היה בחורים פתחנו, הגיעו אלי כשהיינו בתל אביב הגיעו ושני אברכים מקרית ספר אמרו לי תשמע, היינו מלמדים בישיבה, ועכשיו נסגרה הישיבה, ברמלה. נסגרה הישיבה. תפתח לנו ישיבה. אמרתי לפתוח ישיבה צריך כסף, כן יש לנו שלושים אלף שקל. טוב בסדר, אנחנו נהיה הרבנים בישיבה תפתח לנו ישיבה. טוב בסדר. הלכתי ברמת גן תפסתי איזה מקום שמה הוצאנו מודעות בחורי יקר ונמרץ אתה מחפש עבודה, בוא אלינו. בוא אלינו, באו אלינו מלא מלא בחורים איזה שבעים בחורים חילוניים, אמרו איפה יש עבודה, אמרתי פה למטה כנסו למקלט, רואים בפנים בית כנסת, מה זה? אמרו לי בית כנסת אמרתי לא, זה עבודה אל תדאגו,

אמרתי תשמעו זמני העבודה מארבע עד שבע מקבלים שכר מינימום, אמרו לי מה צריך לעשות, אמרתי תשבו עוד מעט תשמעו, נעמדתי מולם אמרתי אתם מוכנים לבוא לעבודה? יש רישום, מוכנים? כן מוכנים. כל עבודה? לא משנה גם אם היא קשה? מוכנים רק תן לנו כסף, אמרתי טוב בסדר. העבודה היא שאתם תשבו ותשמעו מה אני מדבר. ככה. אמרו לי לא צריך לעשות כלום? אמרתי לא רק תשבו ותקשיבו. ונתתי להם שיעור. והם התלהבו עד השמים, וככה כל יום שיעור, שיעור שיעור. התחלנו את זה אחרי פסח ראש חודש אלול עשר בחורים נכנסו לישיבה.

מהקבוצה הזאת, חשון עוד חמש בחורים נכנסו לישיבה. אבל אז נגמר לנו הכסף, והיה לנו גם מלחמת עולם, הגיע ראש העיר, ואמר אני לא מסכים שיהיה פה חזרה בתשובה. הורים מתלוננים שהילדים מבקשים מהם להכשיר את המטבח שלא יהיה בשר בחלב, מבקשים לשמור שבת, הם לא מוכנים בשום אופן. אמרנו לו טוב בסדר, אנחנו נסגור את המקום, הוא בא עם עשרים שוטרים יס"מ לפנות אותנו בכח, אמרנו לו טוב בסדר אנחנו עוברים מקום. עוברים.

עשינו מודעות בכל רמת גן שאנחנו עברנו מקום למקום אחר, בית כנסת שומם שומם שלא נמצא שם אף אחד לעולם, רשמנו שאנחנו עוברים לשם שמנו ליד הבית שלו מודעה, אנחנו עוברים לשם. והשארנו את המקום פועל, שלחנו לו הודעה עברנו. הנה מודעות עברנו. וכל החבר'ה נשארו והמשיכו פעילות שמה, והיו בחורים, תראה מה זה יום חמישי בלילה זה זמן בילוי של כל הבני נוער, כולם הולכים למועדונים לכל מיני מסיבות, יומולדת, אה, יום חמישי בלילה זה ידוע, ה' ישמור. והם היו מתקשרים אלי כל יום חמישי בלילה, אתה בא לעשות לנו שיעור או לא? כי הייתי מוסר להם בצהרים, הם רצו גם יום חמישי בלילה. אמרתי להם תשמעו קצת קשה. אם אתה לא בא, אם אתה לא בא אנחנו הולכים לעשות עברות. הולכים לעשות עברות, אמרתי להם טוב אני בא.

הייתי הולך למסור שיעור, עשינו שיעור, אח"כ עשינו קצת על האש, קצת שיאכלו יהיו מבסוטים, אח"כ הייתי לוקח אותם לקברות צדיקים עד הבוקר. כל יום חמישי. וכל הקבוצה הזאת כולם בלי יוצא מן הכלל כולם חזרו בתשובה. היה אחד שהוא היה נראה הכי תלוש, הוא היה כי, היה לו יצר הרע גדול … איזה יצר הרע, כמו עשר גברים, איך כתוב עשרה קבין ירדו לעולם תשעה נטלו הערבים, הוא נראה לי הוא פעם היה ערבי, לקח הכל, והוא היה מארגן כל המסיבות במדבר יהודה בליל שבת, והוא היה קשה לו מאד להתנתק, מאד היה לו קשה. יום אחד הוא מתקשר אלי, אני מתחתן, תבוא לחתונה. באתי לחתונה, חתונה מפוארת ולא האמנתי, מחיצה עשה, גברים לבד נשים לבד. הפרדה מלאה, הכל בשיא הכשרות והמשפחות הוא חילונים ואשתו חילונים, באו בני המשפחות אמרו מה זה? הוציאו את המחיצות בכח, הוא הלך לחם בכל החתונה, אני חתן אני דורש את זה, עשה חתונה נפרדת.

כל השורשים שהשקעתם בו כמה שנים הכל בסוף חלחל

זה למדתי מהמדרש, הרי מה המדרש אמר מה אמר הקב"ה הם לא היו מקבלים את התוכחה, מה אמרה מידת הדין, היה להם לנסות, אע"פ שלא יצליחו היו צריכים לנסות. התפקיד שלנו זה לנסות, לא תמיד יש הצלחות, לפעמים אתה לא רואה את ההצלחה עכשיו, אתה רואה את ההצלחה אחרי כמה שנים. יש פה בשכונה מישהו שגר פה אברך, לא האמנתי אותו, כשעשינו פעילות בתל אביב עשינו עוד מקום אחד לקחנו בית ספר בר אילן בתל אביב לקחתי כתה י"ב עשיתי להם פעילות שמה,

הוא היה מהכתה, והוא לא זכה ללכת לישיבה רצה ללכת ללמוד מקצוע יש לו דודים בבורסה הוא צריך זהב, צריך יהלומים, לא יודע מה. לא זכה, קבוצה גדולה הלכו. פתאום אני רואה אותו בבית כנסת, הוא עושה לי שלום, אומר לו שלום. הוא אומר לי אתה זוכר אותי? אמרתי הפרצוף מוכר, הוא מזכיר לי נכון, אמרתי מה אתה חרדי? אמר לי מה חשבת שדיברת לחינם? לחינם? הדברים ישבו פה בלב, יצאו. יצאו. היום הוא גם עדין בבורסה, יש לו איזה משרד שמה, אבל הוא חרדי לכל דבר, קובע עתים לתורה, תפילות, הכל ממש, הילדים שלו, עכשיו הכניס אותם לתלמוד תורה.

אני מאמין שהפעילות רק תגבר ותעלו הלאה לעשות נפשות, לעשות נשמות יקרות שיתחילו לשמור תורה ומצוות. ובאמת זו מסירות עצומה, אני בטוח שמדובר פה במסירות לא פשוטה, אנשים לוקחים את החיים שלהם האישיים, שמים אותם בצד למען הנשמות של עם ישראל

אני חייב לספר לך עוד סיפור אחד אחרון. הלכתי לבקר תלמיד באור החיים, ואז הוא דיבר איתי על הקשיים שיש לו התאקלמות, קשיים. ואז הוא אומר לי תראה איזה מסירות, עזבנו את כל העולם הזה, את כל ההנאות, והכל הכל ויושבים ולומדים, תראה איזה גדלות. אמרתי לו נכון זה גדלות, אתה צודק, עזבת את הכל ואתה לומד אבל אמרתי אני אשאל אותך שאלה כנה ואמיתית.

מה היה לך כבר בחוץ? מה היה לך? מה נהנית הכל שטויות והבלים. אני אתך שמה בפנים בתוך הים השחור הזה, מה נהנית? תראה כמה אתה נהנה בישיבה. אתה יושב ולומד תראה איזה אור על הפנים שלך, תראה איזה פרח תראה איזה יופי. עכשיו אתה מתחיל לחיות נורמלי, זה לא שתרגיש ייסורי מצפון מה הפסדתי, לא הפסדת כלום, הפסדת רק צרות ויסורים, מה יש לבחור חילוני חוץ משעמום וריקבון כלום אין להם, עכשיו אתה מתחיל להנות. אז הוא חשב דקה ואמר לי אתה יודע אתה צודק. נכון זה נכון כי ברחוב אין כלום, הכל שטויות, זה נדמה כאילו אבל בפועל אין שום הנאה, הכל קשקוש הכל חולף ועובר.

זה אתם רואים כל הזמן כשאתם הולכים להדליק את האור במקומות החשכים

רק תדליק רק תפתח איזה נקודת אור אתה תראה התורה היא מאירה, התורה זה אור של יום, כי נר מצוה ותורה אור, מצוות זה נר אבל התורה זה אור, אתה רק לתת לו את האור כולם רוצים ללכת לאור, מי רוצה להיות בחושך.

הרב ישראל דחבש מהפעילים המרכזיים בארגון אחינו יישר כח גדול תמשיכו לעשות רק דברים טובים

אמן, בשורות טובות והרבה הצלחה.

(קרדיט: אתר דרשו)


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!