מאת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א, רב הישוב נחליאל, ומרבני בית ההוראה 'המאורות'.
שאלה:
שלום הרב.
בס"ד גיליתי שיונה בנתה קן במרפסת ביתי, וכנראה בימים הקרובים תטיל ביצים שם.כבר הפקרתי בפני שלושה את המרפסת, ע"מ שאוכל בשעה שתטיל לקיים המצוה.
שאלותי הם:
א. האם בימי העומר המנהג לעשות שילוח הקן או לא?
ב. אשמח אם הרב יכתוב לי מעט הלכות הנחוצות ביותר ע"מ שלא ניכשל במצוה כה חשובה.
יישר כח גדול מאד.
תשובה:
לכבוד השואלים ממכון המאורות
שלום וברכה וכט"ס
אשיב בקיצור וכמסת הפנאי, כי בהאי דינא יש לא מעט הלכות חשובות מאוד. חדא באלו זמנים אפשר לקיים מצות שילוח הקן, וכפי שאלתך לגבי ימי העומר. אך גם בשבת יש שאלה אם אפשר לקיים מצוה זו. ועוד מתי יכול לקיים מצות שילוח הקן האם ביום או בלילה, והאם מברכים על מצוה זו. וכן מה הדרך הטובה כדי לקיים מצות שילוח, ולא ח"ו להיכשל במצוה זו.
לשאלתך אם שלוח הקן נוהגת בזמן העומר. תשובה: כבר כתב רבנו אהרן הלוי בספרו החינוך (מצוה תקמה) וז"ל, ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ובנקבות. וא"כ גם בימי העומר יכול לקיים מצוה זו. וכל זה על פי הפשט. אבל לפי דעת המקובלים מפורש שאין שילוח הקן נוהגת בימי העומר ולא מר"ה ועד שמיני עצרת, ולא בכל שנת השמיטה, וכמבואר בספר עץ חיים (בהגהות השמש שער ט"ו פרק ג'), וטעמם ע"פ סודם של דברים, עיי"ש. וכ"כ בספר קן צפור השלם (עמוד קד), עיי"ש. וכ"כ בספר הבנים תקח לך (עמוד נה), עיי"ש. וכ"כ בשו"ת אור לציון (חלק ג פרק יז עמוד קפו), שע"פ הרש"ש אין שילוח הקן נוהגת במ"ט ימי העומר, וצריך להיזהר שלא לעשות מצוה זו בימים אלו, וכן מר"ה עד שמיני עצרת, ובכל שנת השמיטה וכן בשנת היובל, עיי"ש.
ובגדולה מזו בספר עץ חיים (חלק א דף עו עמוד ד) נכתב בסוגריים בכתב יד קודשו של הרש"ש זיע"א וז"ל, והעושה מצות שילוח הקן בימים ההם, לא מבעיא שאינו מקבל שכר אלא שמקבל עונש ח"ו, עיי"ש. וע"ע בספר מקבציאל (חלק י עמוד קפא) שהאריך בזה באורך ומה שמיישב בדעת הרש"ש הקדוש, עיי"ש. ובקובץ מבית לוי (ענייני יור"ד עמוד שו מבית מדרשו של בעל שבט הלוי) כתב, מי שנזדמן לו לקיים מצות שילוח הקן בימי הספירה מותר לקיים את המצוה. כיון שמצוה זו אינה מזדמנת בכל עת אם נזדמן לו מותר לקיימה. והגר"י וייס זצ"ל בעל מנחת יצחק קיים אצלו את המצוה בימי הספירה ופירש כנ"ל, שאם חוששים להפסד המצוה מותר לקיימה, עיי"ש. ולהלכה אם נוהג בכל הנהגותיו על פי הפשטנים וגם יש חשש שיפסיד המצוה, יכול לקיים את מצות שילוח הקן בימי העומר, כן נראה לי עיקר.
גם בשבת יש שאלה אם מותר לקיים מצות שילוח, הרי יש כאן איסור משום צד וגם שהיונה היא מוקצה. הנה בשו"ת חתם סופר (חלק א או"ח סימן ק) האריך בזה ובסוף תשובתו כתב בזה"ל, לא מיבעיא במחוסרת צידה דה"ל צידה גמורה ומכוון לתכלית המלאכה ההיא כי כך המצוה לצוד אותה בידיו ולשלחה אח"כ וכך היא מצותו ופשיטא בלי ספק שחייב חטאת, אלא אפילו באינו מחוסר צידה מ"מ טלטול מוקצה איכא ואסור, הפוגע בשבת בקן ציפור לא מיבעיא לטעמו של הזוהר לא יפריחו שלא לעורר יללה לעילא, אלא אפילו עפ"י הנגלה כיון שעפ"י אותו הטעם אינו מחוייב לחזור אחר מצוה זו כשאינו רוצה בבנים, א"כ להרמב"ם שמצות שלוח ביד אסור בודאי, ואפילו להפריח נ"ל דלא שפיר דמי כיון דלהרמב"ם לא יצא ידי חובת מצוה נמצא התאכזר שלא לצורך והמתחסד בזה אין רוח חכמים נוחה הימנו, ותו לא מידי, עכ"ל.
אולם בשו"ת הר צבי (חלק א בסופו קונטרס טל מלאכות עמוד ערה) העיר על דברי חת"ס וז"ל, הנה מש"כ דפשיטא דחייב חטאת צ"ע, דלכאורה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, דצידה שהיתה היא משום צורך דבר הניצוד וכאן אין בו צורך, ואי משום קיום המצוה, הא מצות לאו ליהנות ניתנו, עיי"ש. ועוד שמוקצה הוא מדרבנן ושילוח הקן הוא מדאורייתא, ומצוה הבאה לידך אל תחמיצנה שמא לא תוכל לקיימה למחרת. וכשם שהתירו חכמים מוקצה לאדם ששחט ביו"ט ואין לו עפר מוכן לכסות את דם החיה או העוף באפר כירה שהוסק ביו"ט אע"פ שהאפר אינו ראוי בכל זאת מותר לכסות באפר זה כדי שלא לבטל מצות כיסוי הדם, וכמו שפסק בשו"ע (סימן תצח סעיף טו). וע"ע שם במשנ"ב (ס"ק עט). א"כ הוא הדין שלא לבטל מצות שילוח הקן משום איסור מוקצה.
ובאמת שמעיקרא דבר זה תלוי ביסוד המחלוקת בגמרא חולין (דף קמא עמוד ב) מדאיתא שם במה משלחה, רב הונא אמר ברגליה, רב יהודה אמר באגפיה. רש"י שם הביא שני פרושים, בפירושו הראשון כתב, במה משלחה ברגל, יאחזנה ברגלה וישלחנה. בגפה, אוחזה בכנפה ומשלחה. כלומר שלפירוש ראשון צריך לאחוז אותה ממש ברגלה או בכנפיה ולשלחה. ובפרושו השני כתב רש"י וז"ל, ונראה בעיני שאין שילוח זה דומה לשילוח רגל השור שהוא הולך ברגלים והכא אחיזה ברגלים, וכמדומה לי דהכי קאמר, רב הונא אמר ברגל שאם תלש גפה ושלחה נפטר ממצות שילוח כיון שהלכה ב' פסיעות או ג' ומותר לחזור לתופשה ורב יהודה אמר בגפה שתוכל לעוף כדרכה וראייה לדברי מדמייתי עובדא דההוא דתלשינהו לגפה ושלחה דחייביה רב יהודה למשלחיה דרב יהודה לטעמיה דאמר אין שילוח עוף ברגל, ע"כ. כלומר לפירוש שני אין הקפדה כלל שיאחז אותה, ויכול לשלוח עם מקל והעיקר שיהיו לה כנפיים ושתוכל לעוף בשעת השילוח. וכ"כ הרא"ש כפירוש השני של רש"י וז"ל, ר"י אמר באגפיה צריך לשלחה בענין שתוכל לפרוח באגפיה, שלא ימרוט כנפיה, עכ"ל. אבל דעת הרמב"ם אינו כן, אלא צריך ממש לתפוס את היונה ולשולחה, שהרי כתב בהלכות שחיטה (פרק יג הלכה ה) וז"ל, וכיצד משלח האם, אוחז בכנפיה ומפריחה, שלחה וחזרה ושלחה וחזרה אפילו ארבע וחמש פעמים חייב לשלח שנאמר שלח תשלח.
לפי"ז כדי לקיים מצות שילוח הקן, לדעת הרמב"ם צריך לתפוס את היונה ולשולחה. ולדעת רש"י בפרושו השני וכן הרא"ש, מקיים את המצוה גם אם אינו תופס ממש את היונה אלא שולחה על ידי הברחה במקל וכדומה. והטור והשו"ע (סימן רצב סעי ד) כתבו בזה"ל, אלא ישלחנה מיד עם כנפיה כדי שתוכל לפרוח. וכתב בביאור הגר"א (שם ס"ק ט) דהיינו כפירוש שני ברש"י. והחזון איש (יו"ד סימן קעה ס"ק ב) פסק, שאין נפק"מ בשילוח, אם לוקחה ביד על מנת לשלחה, או שמגרשה עד שתברח. ועתה ראיתי בספר שלח תשלח (עמוד מג) שכתב, כששולח האם, י"א שצריך לקחת האם מעל גבי הבנים בידיו ואז לשלחה ממנו. אכן י"א שבאופן זה עוברים על הלאו של לא תקח האם על הבנים, אלא אופן השילוח הוא ע"י שמגרשה מהקן במקל וכדומה, וכן נהגו והורו כמה מגדולי זמננו, עכ"ל. ובהרחב דבר (שם) האריך בזה להביא פוסקים דס"ל שדעת הרמב"ם בשילוח בידיו, הוא לאו דוקא, אלא אפילו שגרם לבריחת היונה כגון ע"י שפתח את הכלוב וכדומה, נחשב שקיים מצות שילוח הקן, עיי"ש.
לכן בכהאי גוונא שעושה את השילוח על ידי מקל גם לדעת החתם סופר הנ"ל אין בו חשש משום מוקצה. אמנם לדעתו דס"ל כדעת הרמב"ם שמצות שלוח ביד אסור בודאי. וראיתי בחזון עובדיה (שבת ג עמוד קכה) שכתב, מי שפגע בשבת ביונה הרובצת על אפרוחיה, ואינה מחוסרת צידה, יכול לקיים בה בשבת מצות שילוח הקן, כי המצוה של תורה דוחה איסור טלטול של מוקצה שהוא מדרבנן, עיי"ש. ולמעשה על פי רוב אי אפשר לקיים המצוה בתפיסת היונה ביד, כי טבעה שהיא בורחת מיד שמרגישה שמתקרבים אליה. ולכן הדרך הטובה במצוה זו, שהוא יכוון לקיים מצות שילוח הקן ולא שעל ידי תפיסתו יזכה ביונה וזאת כדי שלא יעבור על לא תקח האם על הבנים, וכמו שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (סימן רצב סעיף ז) שכך הורה רבנו האר"י ז"ל, עיי"ש. כך שאם מצליח לקחת אותה ביד ומשלחה קיים בזה המצוה, ואם ברחה, הרי מכוחו ברחה וכאילו שלחה במקל, וגם בזה קיים המצוה.
אם מברכים על שילוח הקן, מאחר ויש בזה מחלוקת גדולה בפוסקים, כי יש אומרים שצריך לברך בשעת שילוחה אקב"ו על שילוח הקן. וכ"כ בערוך השלחן (סימן רצב סעיף י) וז"ל, ונראה פשוט שחייב לברך בשעת שילוחה אקב"ו על שילוח הקן וכן מצאתי בספר תמים דעים להראב"ד הביא שם (בסוף סימן קעט) דברי בעל העיטור בשם הלכות פסוקות וז"ל, והלכתא צריך לברך בשילוח הקן ובמעקה וכו', עיי"ש. ויש אומרים שאין מברכים על מצוה זו, משום שהיא מצוה הבאה בעבירה, דכתיב לא תקח האם על הבנים, ואם לקחה שלח תשלח, וכמו שכתב החיד"א בספרו ברכי יוסף ובספרו שיורי ברכה (סימן רצב סעיף א), שהדבר ברור שלא לברך וכמ"ש הרב כנה"ג דמוכח מדברי הר"י בן פלט והראב"ד והרשב"א שאין לברך, והכי נקטינן, עיי"ש בעיקרי ההלכה. וכן ראיתי למהר"י מולכו בספרו שלחן גבוה (שם ס"ק א) שהביא מחלוקת בזה, ומסיק וז"ל, והעולם נהגו שלא לברך דספק ברכות להקל, עיי"ש. וכן עיקר להלכה.
מצות שילוח הקן נוהגת רק בנקבה הטהורה לאכילה ולא בזכר שנאמר והאם רובצת ולא האב, וכן פסק בשו"ע (סימן רצב סעיף ז). ומשום כך צריך לידע לשלוח רק את הנקבה ולא את הזכר כי בזה אינו מקיים את המצוה. וכפי הידוע שגם הזכר דוגר על הביצים ולא רק הנקבה. ובדרך כלל הזכר דוגר ביום עד אחר הצהריים, והנקבה דוגרת משעות הערב עד הבוקר. ובתשובות והנהגות (חלק ה סימן שב) כתב, והנה הדרך הוא בתורים ובני יונה שהאב והאם מתחלפים בישיבה על הקן, בלילה יושבת האם על הקן, וביום יושב האב על הקן, עיי"ש.
לסיכום הלכה למעשה:
א. אם נוהג בכל הנהגותיו על פי הפשטנים, ודאי שיכול לקיים את מצות שילוח הקן בימי העומר, וכל שכן אם ימתין לאחר העומר וחושש להפסד המצוה מותר לו לקיימה.
ב. גם בשבת יכול לקיים מצות שילוח הקן, ולדעת האומרים שצריך לתפוס את היונה ויש איסור מוקצה, מכל מקום להלכה התירו חכמים במקום שיש מצות דאורייתא.
ג יש שמצריכים לתפוס ביד את היונה ולשולחה, ויש אומרים שעדיף לשולחה על ידי מקל, וכך נהגו רבים מגאוני עולם. אך אם מחזיק את היונה ביד כדי לקיים את המצוה יכוון שלא לזכות בה, שלא יעבור על לאו של לא תקח האם על הבנים.
ד. מצות שילוח הקן, אי אפשר לקיימו ביום כשהזכר דוגר, ובדרך כלל הנקבה מחליפה את הזכר ודוגרת משעות הערב ועד הבוקר.
ה. מאחר ויש מחלוקת פוסקים אם מברכים על שילוח הקן, לא יברך כיון שספק ברכות להקל.
הנראה לע"ד כתבתי
אוריאל חוברה
