מאת הגאון רבי אורן צדוק שליט"א, ראש בית ההוראה נזר ההוראה, ומרבני בית ההוראה המאורות.
לנופשים: האם בטבילת הידיים בבריכה, יוצאים אנו ידי חובת נטילה?
שלום הרב.
אנו נופשים באזור הצפון בבית בו מצויה בריכת שחיה פרטית, לעתים אנו מתעצלים לקום בשעת האכילה לנטילת ידים, האם בטבילת הידיים בבריכה, יוצאים אנו ידי חובת נטילה?
בברכה, יצחק פרץ – מקסיקו.
תשובה:
שאלה זו נתונה במחלוקת, דעת רבינו הרמב"ם (פ"ו מהלכות ברכות ה"ה) שאין מטבילין ידים בארבעים סאה מים שאובים שבקרקע, ולעומתו הראב"ד בהשגותיו שם חולק ומתיר. ודעת הרי"ף והרא"ש בסוגיא דצינור נראית כהרמב"ם. ומרן בשלחן ערוך (סימן קנ"ט סעיף ט"ז) הביא שתי דעות אלו מבלי להכריע, ואנן קיימא לן כדעת הרמב"ם, וכן משמעות ביאור הלכה (האחרון בסימן קנ"ט ד"ה ולהראב"ד), יעו"ש. אולם נדוננו לא קרב למחלוקת זאת בפועל, באשר כתב מרן שם בבית יוסף, שאפילו לדעת הרמב"ם אם מים אלו נמשכו אל תוך הבור, על אף שאינן מועילים לטבילת כל הגוף מכל מקום מועילים לטבילת הידיים, יעו"ש טעמו, ולאור זאת הורה כן בשלחן ערוך שם. וכן הוא בנידוננו שאין הבריכה מתמלאת מן האויר, אלא על ידי צינורות הקבועים בקרקע שאין להם בית קיבול, והמים נמשכים בהם, נמצא שכשרים מים אלו לטבילה.
אולם קודם שמתירים את הדבר, הצורך לבדוק שני נתונים חשובים: א'. האם אין מצב של זליגת מים אפילו מועטה מאוד מן הבריכה החוצה, כגון שהיא סדוקה במקום כל שהוא, שאם אכן כך הדבר, יש כאן מציאות של זחילת מים, ולא ניתן להכשיר מים אלו לטבילת הידיים. ב'. האם יש פילטר בבריכה שמוציא את המים ממנה לתהליך סינון ומחזיר את המים אליה שנית, שבזה כידוע דנו אחרוני זמנינו לדונם כמים זוחלים, וממילא פסולים לטבילת הידיים. אמנם אם משום כך לכאורה יהיה מותר לטבול את הידיים כאשר אין הפילטרים עובדים, שאז אין מציאות של זחילה. אלא שיש בזה מקום עיון בדבר. שהרי במי הבריכה רוחצים ומצננים את הגוף, ואם כן יש לדון בהם משום מים שנפסלו מחמת עשיית מלאכה, ואם ברחיצה עוד היה ניתן לדון זאת כרוחץ את המודח מכבר, בהיות שאנשים נכנסים אליה נקיים אף שיש הנאה מעצם השהות בהם, מכל מקום אינו חשוב בשל כך כמלאכה, אולם הנכנס לקרר גופו ולהצטנן במים אלו בהחלט נחשב כעושה בהם מלאכה, כמבואר בדומה לו בשלחן ערוך סימן ק"ס סעיף ג'. אלא שיש להתיר הדבר על פי המבואר בשלחן ערוך (שם סעיף ה'), שאין מלאכה פוסלת במי מקוה אף לאחר שתלשן, והוא הדין כאן שאין דינם כשאובים, כיוון שנמשכו כאמור בצינורות. אלא שראיתי במחברי ספרים בזמנינו שהחמירו בדבר, וראייתם מספר עולת תמיד, הביאוהו להלכה משנה ברורה (סימן ק"ס ס"ק כ"ד) וכף החיים (אות ל"א) ועוד אחרונים, יעויין. ולעניות דעתי יש מקום חילוק בדבר, יעויין היטב. ועל כל פנים למעשה 'מהיות טוב' יראה להתאמץ וליטול ידיו כדת וכדין, אלא אם כן הוא דחוק ואין לו מים בקרבת מקום, שיכול לסמוך ולהקל, ויברך קודם טבילתו בהם 'אקב"ו על נטילת ידים', למרות שבפועל טובל הוא את ידיו.
בברכה מרובה, הצ' אורן בכא"מ שמעון יצ"ו
