ברכת הזימון

מדוע המנהג בזימון לומר בנוסח: "ברכו", הרי צריך לומר "נברך" ולא "ברכו"?

מאת: הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א, רב הישוב נחליאל ומרבני 'המאורות'.

שלום הרב.

ברצוני לשאול על מנהג בני תימן שתמיד אומרים בזימון "ברכו". והוקשה לי בלומדי את השו"ע סי' קצב וז"ל: היו המסובין ג' חייבים בזימון שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו והם עונים ואומרים ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם וכו', ואם הם ד', יכול לומר ברכו שאכלנו משלו, אבל יותר טוב לומר נברך, שלא להוציא עצמו מן הכלל.

הרי לנו שבשלושה אין אומרים 'ברכו' דאינם יכולים לזמן בעצמם, אלא דוקא 'נברך'. וי"א שזה לעיכובא שגם בדיעבד לא יצא יד"ח זימון [ע' בהלכה ברורה שהביא בזה שיטות הפוסקים]. והגם שיש המקילים שאם אמר יצא יד"ח וא"צ לחזור, עכ"פ ודאי נכון יותר שבשלושה יזמנו באמירת 'נברך'. ובפרט ש'נברך' אפשר לכו"ע לומר תמיד, ו'ברכו' – תלוי אם הם ג' או יותר, וא"כ ראוי היה שיאמרו תמיד 'נברך' שזה נכון לכו"ע.

המצפה לתשובתם הרמתה.

תשובה:

לכבוד השואל השה"ט ר' דוד שיחי'

יה"ר שיקוים בך הפסוק "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עימו" אמכי"ר

שלמא יסגי לעלמין וכט"ס

תשובה: מנהג בני תימן כשרוצים לזמן אומר רבותי "ברכו", ועונים לו "ברך", והוא רק נטילת רשות בלבד. אבל עצם ותחילת הזימון הוא, "נברך שאכלנו משלו" והם עונים ואומרים "ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו". והוא מכוון ואינו סותר דברי מרן בשו"ע, כיון שאנו אומרים בתחילה רק "ברכו" ולא אומר המזמן "ברכו שאכלנו משלו" משמע שמילת "ברכו" הוא רק נטילת רשות, ותחילת הזימון "נברך שאכלנו משלו" וכדעת מרן בשו"ע סימן קצב סעיף א).

וחזינן להגאון רבנו שלמה קורח זצ"ל בספרו עריכת השולחן (חלק ב סימן קפג סעיף ה בהערה) שכתב וז"ל, והמנהג שקודם אומר ברכו, והם עונים ברך, ואחר כך נברך. ולכאורה משמעותה כמו נברך, שהוא לשון הזמנה. וצריך לדעת היכן מקור תוספת זו. ובבאר היטב (סימן קצב ס"ק א) מביא מהזוהר, שאומרים הב לן ונברך. ועל זה סמך מנהג ארצות אשכנז שאומרים בלשון אידי"ש כעין כוונה זו, ואחר כך אומרים נברך וכו', עיי"ש בטו"ט.

גם הגאון ר' אברהם בן משה שליט"א בפרושו לספר שתילי זתים (זית רענן סימן קצב ס"ק א) כתב בטו"ט שמילת "ברכו", הוא רק נטילת רשות. ולכן עונים לו ברך, דהיינו שנותנים לו בזה רשות לברך. והביא את דברי הזוה"ק שהזהיר לומר בפיו קודם ברהמ"ז הב לן וכו', לפי שכל דבר שבקדושה צריך הזמנה בפה עובר לעשייתו, כדי להמשיךהקדושה. ולכן מנהג אצלנו שאומר המברך , ברכו. ובקהילות הספרדים אומר המברך, הב לן ונברך למלכא עילא קדישא, ועונים לו שמים, עיי"ש. ואכמ"ל.

תמשיך לעשות חיל בתורה, בברכה ובהערכה רבה,

אוריאל חוברה


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!