פרסום ראשון: מדוע לא יהיה יותר מבול בעולם לעולם? | שו"ת מרתק עם מרן הרב שלמה קורח זצ"ל | השקפת עולם
הרב משה יפת
"וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת הָאָרֶץ" (בראשית ט', י"א).
שאלה גדולה עולה ונשאלת: מה נשתנה קודם שהביא הקב"ה את המבול לעולם מלאחריו. מדוע קודם לכן שראה הקב"ה שחטאו ישראל בכל החטאים החמורים, הביא עליהם את המבול על כל גרורותיו, וכפי שאמר השי"ת לנח קודם לכן: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ" (שם ו', י"ג).
אם כן מדוע איפוא לאחר המבול, נשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם, וזאת על אף שעדיין יצר לב האדם רע מנעוריו, וכפי שאמר זאת בפירוש לנח לאחר המבול: "כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו" (שם ח', כ"א). ומה אם כן, נשתנה לאחר המבול מלפניו, מדוע קודם לכן הביא הקב"ה מבול לעולם מאחר שחטאו ישראל, אך לאחריו כבר נשבע הקב"ה שלא יביא עוד מבול לעולם, וזאת על אף שידוע ידע שישראל יחטאו לפניו וצפויים לעבור על עבירות אף חמורות ל"ע? אתמהה.
שאלה זו שאלתי קמיה מורי ורבי מרן הגאון רבי שלמה קורח זצ"ל, וכך השיב:
קודם המבול ברא הקב"ה את העולם באופן ההנהגה של מידת הדין, ולפיכך כשחטאו ישראל לפניו יתברך, מידת הדין דנה לפניו בצדק ובמשפט להרחיב את העולם, וכביכול כלל ישראל אינו ראוי לקיום אם חוטא הוא כלפי בוראו. אך לאחר דור המבול, שינה הקב"ה את הנהגתו בעולם, והנהיג ומנהיג מכאן ואילך את העולם על פי מידת הרחמים ושיתפה בעולמו, וזאת ברוב רחמיו וחסדיו כי לא תמנו, ואין כאן ח"ו חרטה ממעשיהו בהביאו מבול לעולם, אלא שינוי הנהגתו בעולם ושליטת מידת הרחמים בעולם.
ודבר זה מדוקדק מלשון הפסוק, בהבטחתו שלא יביא מבול לעולם: "וַיָּרַח יְהוָה אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל לִבּוֹ, לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו, וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי" (שם). כביכול בריח הניחוח שהריח השי"ת, ראה לנכון שוב שלא להנהיג את העולם אלא על פי רחמים ולא על פי דין.
שוב שאלתי את פיו זצ"ל: הלא קודם דור המבול לא היה לישראל לא תורה ולא ציוויים, ומה שייך במידת הדין לחייבם?
ותשובתו אלי הייתה, כי הנה כבר כתבתי על כך רבות, שכל ציוויי התורה השכליים, המתקבלים על הלב והגיוניים מצד עצמם, אין צורך לציווי התורה על מנת לחייב את האדם עליהם, ואף גוי יתן את הדין על כך שהוא גנב או רצח או נאף, אף על פי שאינו מצווה בדיני תורה. כי כך מחייב שכל האדם, ואין צריך לכך תורה מן השמים. (ויסוד זה כבר מובא בדברי הרמב"ן). ולכן אף קודם קבלת התורה מן השמים, כלל ישראל יתחייבו על כך שהשחיתו והתעיבו משפטי התורה.
ושוב שאלתי את פה קדשו: הלא לא היה לכלל ישראל תורה מן השמים, ומה אם כן התביעה עליהם, הלא כתוב "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין". וכאן לא היה להם את ה'תורה תבלין'. והשיבני, כי התורה היא הכלי שעוזר ומסייע לאדם להתיישר ולהישיר שכלו לעשיית הטוב והישר בעיני ה' יתברך. ובלעדי התורה היה העולם מונהג רק על פי מידת הדין ללא רחמים, ונתינת התורה הרי היא חלק מן הרחמים העצומים והחסדים האין סופיים שניתנו לאחר המבול עם קבלת התורה.
ושוב שאלתיו שאלת רבים מרבותינו, אם כן לשום מה בכלל ברא הקב"ה יצר הרע לבני האדם?
והשיב במתק שפתיו וכפי דרכו, אין אנחנו יכולים לשאול שאלות כגון אלו, מאחר וזוהי הנהגת ה' יתברך בעולם. וכפי שכותב רבינו הרמב"ם: "כשם שהדג לא יבין תולדות האש, כי הוא מתולדות המים, כך האדם שהוא מתולדות החומר לא יבין תולדות האש". ואז הצביע רבינו על הספה בה ישבנו – האם היא (הספה) יודעת מה מחזיק אותה? ברור שלא, כך גם אנחנו כלפי דרכי הנהגותיו של השי"ת.
