הרב ישראל דחבש, מוותיקי הפעילים ב'אחינו', מספר על נער אחד שהצת את אור היהדות בלבם של כל בני כיתתו
אליעזר (לייזר) רוט
את רונן הכיר הרב ישראל דחבש, כאחד מתוך כמה עשרות תלמידים בבית ספר תורני באחת מערי המרכז.
"היתה שם קבוצה של כ-30 ילדי כיתה ח', כולם מגיעים ממשפחות מסורתיות, המנהל ידע מהניסיון שרק מעטים מהם עולים לישיבות, ואילו הרוב הולכים לחינוך הממלכתי ולא נשארים שומרי תורה ומצוות, ולכן הוא פנה ל'אחינו' כדי שישלחו פעילים וידרבנו את ילדי הכיתה לעלות דווקא לישיבה, ויישארו בעולמה של תורה", כך מספר הרב דחבש.
"רונן היה אחד הילדים היותר חלשים בכיתה. כבר מהרגע הראשון ראיתי שהוא לא יהיה מאלו שיעלו לישיבה. זה היה די ברור לפי סגנון הדיבור והלבוש, וגם לפי הצורה שבה הוא התייחס אלי ולפעילים האחרים. זה היה נראה שהוא רחוק מאוד מלהתחבר לחיי תורה ויראת שמים.
"הסתיימה שנת הלימודים, ילדי הכיתה התפזרו בין מוסדות שונים. ב"ה זכינו שלמעלה מעשרים תלמידים נכנסו לישיבות, הישג יפה מאוד לעומת השנים הקודמות. אבל היו גם כשמונה ילדים שהלכו לתיכון השוכן בסמוך…
"מדובר בתיכון 'דתי לייט', המנהל והמורים חובשי כיפה, גם הורי הילדים ברובם חובשים כיפה, אבל הילדים עצמם לא כל כך. אין שם 'כפיה דתית', כל אחד עושה מה שמתאים לו, ולרובם 'לא מתאים' לשמור מצוות בצורה רצינית. לכל ילד יש טלפון ענק בכיס, על כל המשתמע מכך, ואם מישהו בטעות מתפלל שמונה עשרה ברצינות רבה מדי, החברים מסבירים לו שהמקום שלו הוא לא בבית הספר הזה, אלא ב'ישיבה שחורה' כלשהי, בבני ברק או במאה שערים…
"לפני שהסתיימה שנת הלימודים בבית הספר נתתי לכל אחד מהילדים את המספר האישי שלי. אלו שעולים לישיבה בוודאי יזדקקו לעזרה בהתאקלמות וכדו', ואלו שהולכים לתיכון אולי יחליטו יום אחד שהם כן רוצים לשמור על קשר… מי יודע.
"איך שמתחילה שנת הלימודים אני מקבל טלפון מרונן… "היי הרב ישראל מה נשמע? אני רוצה שתבוא לתת לנו שיחות גם בתיכון. היה מאוד מעניין לדבר איתך בכיתה ח', למה שלא תבוא גם לתיכון???".
"אני קצת התבלבלתי. ילד בן 14 מזמין אותי לדבר בתיכון? הסברתי לו שזה לא עובד ככה, יש מורה יש מנהל, צריך לקבל אישור, אני לא יכול לבוא ולהיכנס לכיתה ולהתחיל לדבר.
"אבל רונן לא נבהל: "אל תדאג הרב ישראל", הוא אמר לי, "אני מסדר לך אישור מהמנהל… תכין הרצאה על חג הסוכות, כי אתה עוד תהיה כאן לפני סוכות".
"התוכנית שלו לא כל כך יצאה את הפועל, המנהל לא התלהב מהרעיון ולא הוזמנתי לפני סוכות. אחרי החגים הוא שוב מתקשר, אולי תבוא??? חזרתי ואמרתי לו שבלי הזמנה מההנהלה אני לא יכול לבוא… אבל רונן אמר לי: עלי… אל תדאג, המנהל עוד יתחנן אליך שתבוא!!!
"אחר כך התברר לי שהוא פשוט 'הדליק' את השטח. הוא הסתובב בין החברים, ואמר להם חבר'ה, אתם לא יודעים איזה רב יש לי. מישהו תותח, מגיע לפה כולכם על הרצפה, הוא מצחיק ומרתק ומדבר דיבורים של אמת, חייבים להקשיב לו…
"כל החברים בכיתה התלהבו, גם ילדים מכיתות אחרות כבר התחילו לדבר על "הרב המצחיק", ואז החל הלחץ על המנהל, הילדים לא הפסיקו לבקש ממנו שיזמין אותי, עד שהוא נכנע ללחץ, התקשר אלי ואמר לי: "אני לא יודע מי אתה, אבל הילדים פה לא מוכנים לוותר, תבוא ביום חמישי תן להם שיחה שיפסיקו לנדנד לי…".
**
"ביום חמישי הגעתי לבית הספר, לא האמנתי למראה עיני. לפחות מאה נערים עמדו ליד השער, חיכו לי… איך שאני נכנס התחילו לשיר לי כהנה וכנה… צחקתי מכל הלב, אבל הם היו רציניים… רונן עשה עבודה טובה… אולי אפילו יותר מדי טובה.
"נכנסתי לכיתה של רונן, והתחלתי לדבר: "תגידו לי", שאלתי אותם, "אתם מאושרים או עצובים".
"כמובן שברגע הראשון כולם אמרו שטוב להם בחיים, אבל אז התחלתי לבדוק איזה מוזיקה הם שומעים? שירי דיכאון! מה הם עושים בשעות הערב? יושבים ומתבטלים, אין להם שם דבר מעניין, שאלתי אותם מה הם עשו בשבוע שעבר, אף אחד לא ידע לומר לי מה בדיוק הוא עשה ומה הוא רוצה לעשות שבוע הבא…
"זה נקרא מאושרים? אין לכם מטרה אין לכם יעד אין לכם כלום, אתם סתם תלושים באוויר… אתם קוראים לזה אושר???
"הם היו בהלם… הוצאתי להם את הרוח מהבלון, כל ההתלהבות שהיתה כשהגעתי הפכה להרהור עמוק ומדכא על המצב העצוב שבו הם נמצאים…
"כמה מהם התחילו לשאול אותי, מה לעשות? איך אפשר באמת לשמוח??? אמרתי להם שעל זה נדבר בשיעור הבא… בדיוק נשמעה המנגינה המבשרת על סיומו של השיעור, קמתי ויצאתי…
"אחרי שבוע חזרתי, הם חיכו לי עם המון שאלות, אבל אני אמרתי להם, קודם תקשיבו מה יש לי לומר ואחר כך תשאלו…
"הסברתי להם שהאושר של האדם מגיע מלימוד התורה וקיום המצוות. מי שלא מסוגל להתפלל באריכות ובדבקות, לא באמת יכול לשמוח, מי שלא ניסה ללמוד דף גמרא כמו שצריך, לא יודע מה זה סיפוק…
"הם שאלו אותי, מה? כל החרדים שמחים ומאושרים??? אמרתי להם, מה קשור חרדי? כל מי ששמו לו כיפה שחורה על הראש עושה כל מה שצריך? בגלל שהוא נולד למשפחה המתאימה זה אומר שהוא כבר מקיים כל מה שצריך בצורה הנכונה? זה לא קשור לחרדי, זה קשור לשאלה אם אתה לומד תורה ומקיים מצוות או לא…
"כך המשיכו הדיונים, עוד שיעור ועוד אחד, עד שהגיע השיעור החמישי ואני החלטתי שעכשיו אני הולך על כל הקופה. ידעתי שיש סיכוי גדול שאחרי השיעור הזה, הם כבר ידרשו מהמנהל שלא יביא אותי שוב…".
**
"נכנסתי לכיתה שלהם", ממשיך הרב דחבש את סיפורו, "ושאלתי אותם שאלה. תגידו לי: מה זה יהודי???
"אחד אמר לי מי שאמא שלו יהודיה. אמרתי לו אתה טועה! אחד אמר אולי אבא יהודי? טעות! גם אבא וגם אמא??? זה לא מספיק!
"אמרתי להם אני יכול להראות לכם מישהו, אמא שלו יהודיה, אבא שלו יהודי, עשו לו ברית כשהיה בן שמונה ימים, ובכל זאת הוא לא יהודי!!!
"הם הסתכלו עלי ככה בהלם, מה זה? על מה אני מדבר??? אמרתי להם מי שמחלל שבת בפרהסיא, מתייחסים אליו כמו אל גוי! נכון שהוא יהודי, אבל היחס אליו הוא חמור מאוד, אסור לשתות יין שהוא נגע בו, אסור לאכול אוכל שהוא בישל, פת שהוא אפה, אסור לקבור אותו בחברת יהודים שומרי שבת, אי אפשר לצרף אותו למניין, הוא כמו גוי!!!
"ידעתי היטב" מספר הרב דחבש, "שלמרבה הצער בכיתה הזאת יש כמה וכמה ילדים שמחללים שבת בפרהסיא. הם דיברו על זה בלי בושה, וסיפרו שהם שלחו מיילים בשבת וכדו'. לפי התגובה ההמומה שלהם, הבנתי שהמצב יותר קשה ממה שחשבתי קודם לכן.
"בעודם מתקשים לעכל את הפצצה הראשונה, החלטתי להנחית עליהם אחת נוספת: תגידו חבר'ה, יש פה אולי איזה בחור שאין לו חלק לעולם הבא???
"מיד קפץ ה'רב' של הכיתה ואמר שהוא יודע שאומרים בפרקי אבות בשבת 'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא'…
"אמרתי להם נכון, לכל יהודי יש חלק בעולם הבא, אבל יש יהודים שלמרבה הצער מאבדים את החלק שלהם. אתם יודעים מי??? מי שמחליט שמצווה אחת מהתורה היא "לא בשבילו". הוא שומר שבת, אוכל רק כשר, נותן צדקה, מתפלל שלוש פעמים ביום, אבל על אחת המצוות, נאמר שמדובר על מצוות 'גיד הנשה', הוא מחליט שאת המצווה הזאת הוא לא מקיים… היא לא מעניינת אותו. זה לא בשבילו.
"אחד כזה, אין לו חלק לעולם הבא… הוא לא יקום בתחיית המתים ולא יראה באורו של משיח. כלום כלום כלום!.
"היו שם כמה נערים שהתחילו פשוט לבכות. נהיתה שם אווירת נכאים ממש, ברגע אחד גרמתי להם להבין שהם סתם מסתובבים ככה מבסוטים מעצמם, בעצם הם מאבדים בידיים את חלקם בעולם הבא, וגם בעולם הזה יש להם דין של גוי, ההלכה לא מתייחסת אליהם כאל יהודים.
"האמת שכשהגעתי לקחתי בחשבון שיזרקו עלי כיסאות ויעיפו אותי החוצה, אבל להפתעתי הגדולה התגובה היתה הפוכה, הם פשוט לקחו את הדברים ברצינות רבה והתחילו לשאול מה עושים, האם יש להם אפשרות לתקן את הנזק…
"אמרתי להם, בוודאי שאפשר לתקן, חוזרים בתשובה ובתוך רגע אחד אתה נהיה יהודי כשר וישר, וזוכה בחלק עצום לעולם הבא, וכל העבירות נהפכות לזכויות וכו'.
"הם התחילו לשמוח, אחד קם והתחיל לשיר "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך", שני קם, פתאום כל הכיתה על הרגליים, נותנים ידיים אחד לשני ורוקדים בהתלהבות…
"המנהל שמע את הקולות, הגיע במרוצה, מה זה הרעש הזה בכיתה באמצע השיעור… איך שהוא נכנס פנימה, הילדים תפסו אותו והכניסו אותו למעגל, וגם הוא נסחף בשירה…".
