רקע: מהמסורת הערבית נלמד שתימן היא "שבא" או "סבא"- בפיהם. כיבושה ע"י צבאות המוסלמים לאחר נפילת הממלכה היהודית כתוצאה מפלישת החבשים, הביא לירידה תרבותית ולדחיקתה לקרן זווית בהיסטוריה האנושית. מספר ערים תימניות נזכרות בתנ"ך. "צנעא" בירת תימן, עיר עתיקה מאד נקראת גם "מדינת סאם בן נח"- העיר ע"ש בן נח.
מבין המסורות הרבות נפוצה המסורת המעידה שראשית גלותם של יהודי תימן היא לפני חורבן בית ראשון. הישוב היהודי בתימן עתיק היומין נוצר ע"י התלקטות של גלי הגירה מתקופות שונות. חוקי המדינות המוסלמיות העניקו זכות של אזרח למאמינים, כאשר היהודים היו תחת חסות האיסלם והמלך, כאזרחים ממדרגה שנייה. מסוף המאה ה-19 עד אמצע המאה ה20 החלו היהודים מתימן להגיע לארץ הקודש. העולים נתקלו בקשיים רבים. בתחילה עסקו בחקלאות ובהמשך המשיכו את מלאכת הצורפות- מלאכה שעסקו בתימן. מלאכת הצורפות הייתה מאד מכובדת בתימן. א. אבותיהם הראשונים של יהודי תימן, ע"פ אחת המסורות, הגיעו בימי מלכות שלמה (כס חורבן הבית הראשון). הגיעו בעיקר חרשי מתכת וצורפים. מלאכתם הועברה מדור לדור. ב. מקצועות אלו אפשרו להם לעבוד בביתם ולהתפנות לתורה ולתפילה ולסעוד את בני ביתם. ג. חל איסור על המוסלמים על פי הדת לעסוק במלאכה, וזה אפשר ליהודים להחזיק במקצוע.
אין מלאכת הצורפות ניכרת ביצירתיות אלא בשמירה על מסורת. (בדומה לציור המצרי). ניתנת חשיבות לגימור.
המסורת שאובה בעיקר מהודו ופרס. טכניקות נפוצות הן הפליגראן- עבודה בחוטי כסף דקים, והגרנולציה- עבודה עם כדורים קטנטנים. עיקר הצורפות בוצעה בכסף, 85% כסף +15% נחושת. מבין הצורפים היו בעלי מקצוע שהכינו את כל העבודה.
מעניינת השוואתו של מרדכי נרקיס (אמנות יהודית) לבין התכשיטים התימנים לבין התקופה ההלניסטית.
דוגמאות של תכשיטים:
הקרקוש – הכובע עם סדרת תכשיטים מסורתיים. יש קרקוש לילדים ויש למבוגרים.
הענתרי – הרקמה בחוטי מתכת- בחזית הבגד.
כביר – שרוולי הרגלים הרקומים.
כותוב – גליל גדול חלול עשוי מפליגראן. קושרים אותו באמצע מחרוזת ותולים על צוארם של נערים ונערות. מכניסים ברכה לגליל.
לילדים בגיל חודש עד שנתיים קשרו מחרוזות קורלים (אלמוגים) המעורבים בכדורי כסף חלקים וחלולים (אזראר ויצאויץ). קישוטים אלה נקראים סובח – תושבחה קישוטית.
בלבוש ובתכשיטים ניכרים הבדלים בין יהודי צנעה ומחוץ לעיר.
הכלה התימניה – ענדה את מרב התכשיטים המסורתיים מכסף וזהב.
טבעת החתונה המסורתית – עשויה מזהב – בפליגראן וגרנולציה.
אכיראץ – עגילים מפליגראן ופעמונים.
מענקה – שרשרת המורכבת מכמה שרשראות עם חרוזי מתכת . הנשים ענדו בעיקר במסיבות ושמחה.
כפתורים ממתכת. הנשים תפרו 40 כפתורים בפתח החזה של שמלותיהן.
(באדיבות אתר נוסח תימן)
