מאת הגאון רבי אורן צדוק שליט"א, ראש בית ההוראה נזר ההוראה ומרבני המאורות
דילול החרוסת במיץ ענבים או יין מפוסטרים האם חייב בנטילת ידיים?
תשובה: פיסטור היין או מיץ ענבים כיום, הינו לא פחות משמונים מעלות, כך שנחשב מבושל לכל הדעות, מכל מקום אין בכך כדי לגרוע משם משקה שבו מלחייב הטובל בתוכו בנטילת ידים, והמדלל בהם את החרוסת כנדרש כדי להגדירה כדבר שטיבולו במשקה, חייב בנטילת ידים כדת וכדין.
הנה בספר כנסת הגדולה בשייריו בסימן קנ"ח בהגהות בית יוסף סק"ד, האריך בענין טבילה במשקה על ידי כף לפטרו מנטילת ידיים, ומשלא עלתה בידו הוראה זו, היות שמדברי הפוסקים מבואר לחייב אף באופן זה, כתב בחתימת דבריו, 'כללא דמילתא, כל דבר שטיבולו במשקה שבא לאכלו דרך אכילה, אפילו ע"י כף צריך נטילה. ולכן יש ליזהר כששורין פת ביין שלא לאכלו בלא נטילה, אפילו אם אכלו על ידי כף. 'ומיהו בדבר המבושל, על ידי כף אני נוהג לאכלו בלא נטילה', אף על גב דלאכלו ביד אני רגיל ליטול ידי, תרי חומרי לא עבדינן'. ע"כ. ומבואר מדבריו שנקט להלכה לחיוב נטילה אף כאשר משתמש בכף אולם בהצטרף לכך שהמשקה בו הוא טובל מבושל הוא, הוא לכשלעצמו היה נוהג שלא ליטול ידיו. נמצא שמשקה מבושל מצד עצמו, נחשב משקה לחייב בנטילה, והרב כנסת הגדולה הוא ראש וראשון לפוטרי נטילה בטיבול במשקה מבושל, וזאת רק כאשר טובלו באמצעות כלי ולא כמות שהוא, ואף גם זאת לא הורה לנהוג כן ברבים אלא הוא לעצמו הוא שעשה כן. אלמא באופן שהטיבול אינו נעשה באמצעות כלי, אלא כמנה'ג אבותינ'ו בידינ'ו בכל הטיבולים, פשוט שאליבא דכולי עלמא יתחייב בנטילה.
והנה אין לומר שלא לברך על כל פנים מספק, באשר כל חיובו של שיירי כנסת הגדולה בנטילה, הינו דווקא בלא ברכה לשיטתו כדעת מרן, ועל כן התחייב בשופי בנטילה בלא כף, בלא צירוף טעם נוסף. אולם למי שסובר שצריך ברכה כדעת הרמב"ם והגאונים, מתון יהא בהוראה, לחייבו בטיבול בדבר המבושל כשהוא בלא אמצעות כף. זאת משום שרבים הם הלוחמים על סברתו זו מצד עצמה לפטור מנטילה בטיבול במשקה המבושל, יעויין להרב מטה יהודה סימן קנ"ח סק"ה שדחאו, באומרו 'ודלא כהרב שכנה"ג שהיקל הרבה במשקה מבושל, דליתא. ואחרי רבים להטות כתיב, דרוב האחרונים ז"ל החמירו בזה, שהם הרדב"ז ומהרי"ט והרב בעל גינת ורדים כלל א' סימן י', והרב מטה יוסף הנזכר, והרב בעל שני לוחות הברית בספר עמק ברכה וכן בקיצור של"ה, וכן מוכחת דעת מרן הבית יוסף, מדין בשר צלי ומדין תבשיל חטים וכדכתיבנא, ותו לא מידי. וחלילה להקל נגד כל הנהו רבאוותא'.
וכן ראיתי בספר מאמ"ר הרחיב בענין זה, להראות שדין משקה מבושל הינו כאינו מבושל, יעויין סק"ג סק"ז. ובסק"י העלה מה שנראה אמנם מדברי שכנה"ג בדקדוק דבריו, שהוא עצמו לא כתב לפטור אלא במאכל המבושל כמיני מרקחת, שיש הפוטרים מנטילה באשר אינה חשובה משקה, ולא במשקה הקפ'ה או הת'ה שמשקה גמור הוא. והנה דבר גדול דיבר האיש, באשר ראש המדברים בענין זה הוא מהרי"ט רבו של הכנה"ג שהרחיב בענין זה בספר תשובותיו, (חלק א' סי' ע"ו). וכ"כ החיד"א בשיירי ברכה (סימן קנ"ח סק"א), שכן הוראה פשוטה לחייב בטיבול במשקה מבושל. ועכ"פ גם הפוטרים כאמור, אין זאת אלא בצירוף סניף נוסף, ויעויין למהרח"ף ברוח חיים (סק"ג), ובספרו כף החיים (סימן כ"ב סק"י), וכן הגרי"ח סופר בספר כף החיים (סקכ"ג, סקט"ל), שהעלו הוראת שכנה"ג זו. ואף שלדידי אמינא לחייב בכל אופן כהמט"י ומאמ"ר מכח ראיותיהם, מכל מקום בנידון דידן כולם שווים לטובה, כאמור לחייב בנטילה ולדידן בברכה. (ויעויין בשולחן ערוך המקוצר סי' כ"ז בעיני יצחק או' מ"ג שדן בטעם הפטור לשיטתם). וישלהוסיף, שהמחשיב טבילה במשקה תה וקפה, כמשקה מבושל, אין זאת אלא אם נתבשלו הם עצמם בכלי ראשון על האש, אולם כיום דרך הכנתם הינה בכלי שני (עכ"פ תה), או לכל היותר עירוי מכלי ראשון, שאינו מבשל אלא כדי קליפה, וגם זה רק דרך חומרא לחוש לדעת רבינו תם, ואם כן בכה"ג לא יחשב הטובל בהם כטובל במשקה מבושל, ויתחייב אליבא דכולי עלמא בנטילת ידים, אף אם עושה זאת באמצעות כלי.
סוף דבר הטובל בחרוסת שיש בה יין או מיץ ענבים מפוסטר והיא ברמת דלילות הנדרשת לנטילת ידים, נוטל ידיו בברכה לדעת הגאונים והרמב"ם וכן מנהג הבלדי, ואילו נוהגי השאמי הנוהגים כהכרעת מרן בשלחן ערוך סימן קנ"ח סעיף ד' טובלים כדת וכדין בלא ברכה. (ואף כנסת הגדולה עצמו סובר כן, באשר לא הקל בנטילה אלא רק כאשר טובלה גם באמצעי), והטובל בתה וקפה שאינם מוגדרים כמבושלים כלל, כל שכן שחייבים בטבילה.
תגובה אחת
מה שייך כלי שני בתה וקפה? הנידון כאן על המים שהם המשקה המחייב נטילה, והם נתבשלו בכלי ראשון. ופשוט.