האם מותר להחזיק שופר עם כפפות בידיו? והאם מותר לתקוע עם מסכה? ועוד שלל תשובות אקטואליות לראש השנה בצל הקורונה | מאת הגאון הרב אברהם אבידר שליט"א

הרב אברהם אבידר
הרב אברהם אבידר
הרב אברהם אבידר | ארכיון המאורות

האם מותר לתקוע בשופר עם מסכה על פיו?

תשובה:

א. בימים קשים אלו, אשר נמצאים אנו במגפת הקורונה, ובעל התוקע רוצה לתקוע בשופר, כשעוטה מסכה על פיו, אין לו לעשות כן. משום שדעת הרמב"ן כי יש בדבר זה חציצה, ומרן חשש לדעתו בבית יוסף.

עמדתי ואתבונן האם מותר לתקוע בשופר כאשר יש על פי התוקע מסיכה עקב המגפה השוררת בימים אלה, ה' יצילנו.

איתא בגמ' ר"ה (כז.) "ציפהו זהב במקום הנחת פיו פסול. שלא במקום הנחת פיו כשר". ונפסק (סי' תקפו סט"ז). ופירש רש"י (בד"ה ופיו) "שהתקיעה בזהב ולא בשופר". והרמב"ן בדרשה לראש השנה (ד"ה ועוד) הביא לדין צפהו זהב במקום הנחת פיו פסול, וכתב "וטעמא דפסול משום דאיכא הפסק בין פיו לשופר".

והנה הרמב"ן (שם) הוסיף וכתב "ושמע מינה שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע פסול". [וכן פסק מרן הש"ע (סי' תקפו סעיף יט)]. ומרן בבית יוסף (שם עמ' שנד) הביא לכל דברי הרמב"ן הנז"ל, שטעם הדין משום הפסק, ושמכאן למד לענין אם הרחיק השופר.

גם הרב המגיד (פ"א מהל' שופר ה"ו) הביא לכל דברי הרמב"ן הנז"ל. וכן הביא הטור (שם סעיף יט עמ' שנג) לדברי הרמב"ן בשם "יש מפרשים". אולם, הט"ז (שם ס"ק יח) כתב שטעם הפסול בציפהו זהב "כיון שהקול יוצא תחלה מן אותו היקף הזהב ואח"כ מהשופר עצמו. והוסיף, שלפי זה אין ללמוד מכאן שאם הרחיק השופר ונפח בו ותקע שלא יצא (וכדברי הרמב"ן. א.א.), כיון דשָם אין הקול יוצא מתחלה לשום דבר. אלא לפירוש השני (הרמב"ן) שפוסל חציצה, פסול נמי בהרחיק. ומשום הכי כתב הטור לדברי היש מפרשים ושהם למדו מכאן שאם הרחיקו וכו' אחר שכתב פי' השני וזה קצת דלא כפי' הב"י.

ובאמת שמרן בבית יוסף (שם עמ' שנד) כתב לתמוה על דברי הטור שכתב לדון זה בשם יש מפרשים, כיון שלשני הפירושים הוא משום הפסק, והוי דין מוסכם. ושוב כתב ליישב דברי הטור, שלפי' א' טעם הפסול בציפהו זהב, אין הפסול משום שהזהב חוצץ בין פיו לשופר. אלא מפני שהוסיף עליו כל דהו. ואין ללמוד מכאן שחציצה פסולה. (וזה כהבנת הט"ז). ומש"כ הט"ז שה קצת דלא כפירוש הב"י. והמשנ"ב (שם סק"ע) כתב הטעם, "מפני שהבל הקול נכנס לזהב". וכן כתב עוד שם (סוף סק"ע) "משום שהוא תוקע בזהב".

[והפרי חדש (שם ס"ק יט) כתב להעיר על דברי הרמב"ן שלמד דין הרחיק את השופר ונפח בו שפסול, מדין חציצת זהב "ויש לדחות, דשאני התם דמפסיק הזהב, אבל הכא הפסק האויר לא מיקרו הפסק". עכ"ל]. ומשום הכי כתב המשנ"ב (שם ס"ק עו) שאם הרחיק השופר ונפח בו, יחזור ויתקע שנית, בלי ברכה. וכתב בשעה"צ (אות קיב) כיון שאין זה ברור, וציין לדברי הט"ז ופר"ח הנז"ל.

אשר על כן, אין לתקוע כאשר מסכה על פי התוקע, כיון שלדעת הרמב"ן הוי חציצה, וחשש לו מרן הב"י, וכנז"ל. וגם דהוי כתוקע במסכה ולא בשופר.

האם מותר לחטאות השופר באלכוהול על מנת שלא ינזק מחמת הקורונה?

תשובה:

ב. מותר לתוקע אשר הועבר לידו שופר, לחטאות השופר על ידי הכנסת ערק או אלכוהול אל השופר.

מותר. וכפי שפסק הש"ע (סי' תקפו סעיף כג). והיא משנה בראש השנה (לב:) וכתב הריטב"א (שם) והוב"ד במשנ"ב (ס"ק פט) אע"ג דמתקנו בכך, כיון דלא מנכרא מילתא דהוי עובדא דחול, שהרי מדיחין כלים ביו"ט שרי.

האם יש להקל בתקיעת שופר ביו"ט שני יותר מיו"ט ראשון?

תשובה:

ג. מי שנסתפק אם שמע קול שופר ביום ראשון (שחובת התקיעה ביום זה מן התורה), תוקע ביום השני ואינו מברך. אולם השנה (ר"ה שנת התשפ"א) יחול יו"ט א' של ר"ה בשבת, ויו"ט ב' ביום ראשון. ומכיון שביום הראשון אין תוקעין בו, לכן המסופק ביום השני (שהוא חל ביום ראשון) אם שמע קול שופר, מכיון שהתקיעה ביום זה אינו אלא מדברי סופרים, אינו צריך מעיקר הדין לשמוע תקיעת שופר נוספת.

חומרת התקיעות ביו"ט שני של ר"ה. השנה יחול יו"ט א' של ר"ה בשבת ויו"ט ב' ביום ראשון. והנה כתב המשנ"ב (סי' תקפה סוף סק"ה) מי שנסתפק לו אם שמע קול שופר ביום ראשון שהוא מן התורה, תוקע ואינו מברך. וביום שני, שאינו אלא מדברי סופרים אין צריך לתקוע. ע"ש. ומ"מ גם ביו"ט שני צריך להחמיר בו. וכפי שכתב המשנ"ב (סי' תקפט סק"ו) לענין טומטום שלא יתקע לטומטום אחר (עי' ש"ע שם סעיף ד) דשמא התוקע נקבה והשומע זכר. שאף ביום שני יש לנהוג כן, אף שהוא ספק בדברי סופרים, וככל החומרות של יום א'. וכ"כ עוד בשעה"צ (סי' תקפח סק"י) לגבי מי ששהה בין התקיעות מחמת אונס. ועי' עוד להלן בסמוך.

כיצד הדין במי שאינו יכול לילך לשמוע גם תקיעות וגם תפלת מוסף?

תשובה:

ד. אדם שאינו יכול לילך לשמוע גם תקיעות השופר, וגם לתפלת המוסף. יש לו להעדיף לילך ולשמוע תקיעות השופר, מכיון שהן מצוה מהתורה, ואילו תפילת המוסף אינה אלא מדרבנן, ואפילו שמחמת כן יתפלל ביחיד.

פסק מרן הש"ע (סי' תקצה) שהולך למקום שבקיאים בתקיעות. דתקיעות דאורייתא וברכות מדרבנן, וכתב המשנ"ב (סק"א) "ואפילו ביום שני". ואפי' שמחמת כן יתפלל ביחיד. ע"ש. וכתב בביאור הלכה (שם ד"ה למקום) דמש"כ שאפי' ביום שני, כ"כ החיי אדם. וכן מוכח מדברי הפמ"ג. ע"ש. וכתב הגרצ"פ פראנק בספר מקראי קודש (ר"ה סי' כד) שלכאורה יש ללמוד מכאן שיש להחמיר בתקיעות יום שני כתקיעות מן התורה. וראה מש"כ לענין נער שלא ידוע אם הביא שתי שערות.

האם מותר לקחת שופר חברו ללא רשותו בעידן הקורונה?

תשובה:

ה. תוקע הרוצה ליטול שופר ללא רשות חברו, אף שאמרו רבותינו כי נוח לו לאדם שיעשו מצוה בממונו, מכל מקום בזמן המגפה, מכיון שאדם מקפיד על כך מחמת ההיגיינה, פסק הגרי"ש אלישיב כי אסור לעשות כן.

נטילת שופר ללא רשות, בזמן המגיפה והתחלואה, ה' ישמרנו. כתב המשנ"ב (סי' תקפו סק"ט) כתבו האחרונים, דמותר ליטול שופר של חברו בלא ידיעתו ולתקוע בו. דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונו, ובודאי היה מתרצה. וכתב בשעה"צ (אות כ) לציין למש"כ במשנ"ב (סי' יד ס"ק יג) לענין טלית שדוקא באותו מקום, אבל להוציאו מביתו לביהכ"נ או איפכא אסור, דאפשר שמקפיד עליו והוי גזל. ע"ש. ודעת הרב אלישיב הוב"ד באשרי האיש מועדים (עמ' צג סעיף ג) שבזמנינו שיש רבים המקפידים על ההגיינה, ואינם חפצים השופר יעבור מאחד לרעהו, וידוע שבעל השופר מקפיד על כך, ליכא לסברא דניחא ליה, ומיקרי שלא ברשות. ע"ש. וכתב בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ה (סי' כ אות א) שאין לתלות שרוב האנשים מתרצים בכך, שהרי אין הולכים בממון אחר הרוב. אלא הכוונה שכולם מתרצים בכך. [ועי' עוד בערוה"ש (סי' יד סי"א) שהסתפק אם נוהג הדין שכתב הש"ע (סי' יד ס"ד) שמותר להשתמש בטלית חברו כיון שבזמנינו יש אנשים שמקפידים בכך. ע"ש].

האם מותר להחזיק שופר עם כפפות או שאסור משום בזיון מצווה?

תשובה:

ו. המברך על כוס היין, או המקדש על הפת, לא יחזיקם בעודו עונד כפפות.

החזקת כוס היין או הפת בשעה שעונד כפפות

הנה איתא בגמ' פסחים (נז.) וכריתות (כח.) "ת"ר ארבע צווחות צוחה עזרה. וכו' עווד צווחה, צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי (שהיה כהן גדול), שמכבד את עצמו ומחלל קדשי שמים. דהוה כריך ידיה בשיראי (במשי) ועביד עבודה. כדי שלא ילכלך ידיו בבשר ודם (רש"י בכריתות כח:). ופירש"י (בד"ה כריך) "וחציצה פוסלת בקדשים, דבעינן "ולקח הכהן מדם החטאת" (ויקרא ד, כה). ועוד דבזיון הוא". עכל. וקאמר בגמ' "מאי סלקא ביה ביששכר איש כפר ברקאי. שפעם התווכחו ינאי המלך והמלכה איזה בשר יותר משובח. המלך אמר, הגדי. והמלכה, הכבש. אמרו מאן מוכח, יששכר איש כפר ברקאי, שבקי בזה, שמקרוב קרבנות כל יום. בא, ושאלוהו. וראה בתנועת יד בזלזול, ואמר, אם הגדי טוב מעליהו לקרבן התמיד. אמר המלך, כיון שזלזל יחתכו יד ימינו. נתן שוחד ופסקו לשמאלו. שמע המלך ואמר שיפסקו גם ימינו". מסוגייתנו למדו הפוסקים. כתב המג"א (סי' קפג סק"ו) בשם ברכות מהר"ם מרוטבורג יוב"ד לקמן. שלא יברך על כוס יין עם כפפות. וכ"כ עוד המג"א (סי' קסז סק"י) שכשמברך על הלחם ויש לו כפפות, יסיר הכפפות לפני הברכה. ועי' הגהות והערות במש"כ בציון המקור. ושזה נמצא רק בברכות מהר"ם. ועי' פמ"ג (אש"א שם סק"י) שאפשר שה"ה בכל דבר שמברך עליו. ועי' בילקו"י ברכות (סי' קעח הערה ג) שה"ה לשאר ברכות. וכ"כ בשו"ת רבבות אפרים ח"ח (סי' תקעח). ועי' משנ"ב (סי' קסז ס"ק כג) לענין ברכת המוציא. ומשנ"ב (סי' קפג ס"ק טו) לענין כוס ברכה. ועוד (סי' רעב ס"ק כח) שהמקדש על הפת, יתן ידיו על הפת ממש. ועי' כה"ח (סי' רו אות לב).

וכתב בספר חסידים (מהדור' מקנ"ר סי' תקסח) "אדם שיש בידו בית יד, לא יקח כוס של ברכה לברך ברהמ"ז, עד שיסיר מידו הבית יד. שהרי כהן שהיה כורך ידיו בשיראין ועובד עבודה, נקצצו ידיו". ע"כ. וכ"כ בברכות מהר"ם מרוטנבורג (סי' כג) בשם ס' חסידים. "אדם שיש לו על ידו בית יד, לא יקח כוס של ברכה לברך ברהמ"ז עד שיסיר מידו הבית יד. וגם לא יברך המוציא עד שיסיר הבית יד מידו. ספר החסיד". עכ"ל. וכתב הפמ"ג (סי' קסז אש"א סק"י) שאפשר שהוא הדין בכל דבר שמברך עליו. ועי' אפיקי מגינים (שם). ועי' ספר יד יקותיאל בספר ברכות מהר"ם (סו"ס כג) שהביא ראיה לדין זה מגמ' פסחים (נז.).

ז. אין לכתוב ס"ת או לתייג ספר התורה עם כפפות. אף שראשי אצבעות הכפפות חתוכים, גם כשהקור גדול, מכיון שאין זהו כבוד לספר התורה.

כתיבת ספר תורה או תיוג ספר התור עם כפפות

הפתחי תשובה יו"ד (סי' רעא ס"ק יט) כתב שאין לכתוב ס"ת או לתייג עם בתי ידים. אף שראשי אצבעות הכפפות חתוכים, גם כשהקור גדול. שאין זה כבוד לס"ת, ואע"פ שאין ראיה לדבר, זכר לדבר מסוגייתינו.

ח. העולה לספר התורה, אין לו לאחוז ספר התורה בעודו עם כפפות בעת הקור.

עלייה לספר תורה כשעונד כפפות

כ"כ בשו"ת תורה לשמה (סי' כו) שאין לאחוז ס"ת עם כפפות בעת הקור, כמבואר בסוגיין ממעשה דיששכר איש כפר ברקאי.

ט. המוהל בברית המילה, אין לו למול עם כפפות. שזהו בזיון למצוה.

מוהל הרוצה למול בעודו עונד כפפות

כ"כ בשו"ת חלקת יעקב ח"ג (סי' פא) שאין לימול עם כפפות. ועי' בשדי חמד (מערכת מציצה סי' ב, כב) שחשש לביזוי כשעושין המציצה ע"י כלי, כנתינת כפפות בעבודה. וע"ע מש"כ שם במערכת חתן וכלה (ס"ק כו).

י. השוחט, אין לו לשחוט עם כפפות, שזהו בזיון למצוה.

שחיטה בשעה שהשוחט עונד כפפות

כ"כ בשו"ת באר משה ח"ד (סי' לט) שאין לשחוט עם כפפות.

אולם בשו"ת אגרות משה כרך ה' יו"ד ח"ב (סי' טז) נשאל אם מותר לשחוט עם כפפות. והשיב שמבואר בסוכה (מב.) שאם כורך ידיו בסודר ונטל לולב, יצא יד"ח. ואדרבה הוא דרך כבוד. [לכאו' יש להעיר, כי בש"ע (סי' תרנא ס"ז) כתב בשם יש אומרים דלא יצא. א.א.]. ולכן צריך לומר שיששכר איש כפר ברקאי נענש, לפי שמאס בדם-הקרבנות שהוא חלק מן העבודה, וכי שכתבו התוס' (שם ד"ה דכריך). אבל בשחיטת בהמת חולין שאין מצוה בדמה, כמו בבהמת קדשים (עי' חולין לג.) אין ביזוי מצוה במה שהושחט עוטף את ידיו בכפפות כדי שלא יתלכלך מהדם. ולכן יש להתיר. והוסיף (בד"ה ונמצא) שלא כל מצוה הוא בזיון לעשות בבתי ידים. אלא רק מצוה כשבנגיעתו בחפץ המצוה, מלכלך ידיו. ולובש בשביל זה בתי ידים לכסותם כדי שלא יתלכלכו. וכו', ולכן מצוה שלא שייך זה, כגון לולב מותר, ע"ש. אך מדברי הפת"ש והתורה לשמה מבואר, שאין האיסור דוקא בקדשים, ושלא כדברי האגרו"מ.

יא. העומד להתפלל, ועונד בידיו כפפות שהינן מיוחדות ועשויות לכבוד, ודרך אנשים מכובדים ללבשם, יש לו להסירם מעליו בטרם יתפלל. אולם, מותר להתפלל כשעונד כפפות מחמת הקור. וכן בתקופת המגפה, עקב ריבוי התחלואה, וההיגיינה המרבית אשר יש לנהוג בימים אלו, מותר להתפלל כשעונד לידיו כפפות אלו.

עמידה לתפילה בעודו עונד כפפות

הנה כתב הב"ח (סי' צא ס"א) והוב"ד במג"א (שם סק"ה) שיש לגעור באותם שלובשים בתי ידים בעת התפילה, כיון שגנאי הוא לעמוד כך לפני השררה והגדולים. ומוהר"ר יעקב פולק קרא עליהם המקרא הזה (תהלים לו, יב) "אל תביאני רגל גאוה ויד רשעים אל תנידני". וכ"כ המשנ"ב (שם ס"ק יב). וכתב בשו"ת נטע שורק או"ח (סי' ו) לבאר הטעם שכיון שמכבד את עצמו, הרי זה בזיון לשמים, וכיששכר איש כפר ברקאי, וכטעמו השני של רש"י שהוא משום בזיון. וסיים, שאם הכפפות אשר הם מעוֹרוֹת מלאים צמר, שניכר שבאו להגן מפני הקור, ולא מחמת שרוצה לכבד עצמו אפשר שמותר. כיון שגם יששכר היה לובש בגדי משי, דרך כבוד לעצמו. ע"ש. וכ"כ בהליכות שלמה (תפלה פ"ב הערה כט) שמותר ללבוש כפפות מחמת הקור. ומה שאסר הב"ח, היינו בכפפות של פועלים, או כפפות שלובשם דרך חשיבות. (ועי' עוד בבאר משה ח"ד סי' לט).

יב. בזמן שהאיש מקדש את האשה, יש להקפיד שלא יהיה דבר החוצץ בין הטבעת לידה, שמכיון שהקידושין הן מצוה מהתורה, שייך הכלל שכל מצוה עדיף שיהיה בלי הפסק. ועל כן, אשה אשר הינה עונדת כפפות בשעת החופה, עליה להסירם טרם תענוד הטבעת במעמד הקידושין.

האם יש להסיר הכפפות אשר הכלה עונדת בשעת הקידושין

ראה עוד בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה (סי' רו) שכתב, שיש להקפיד בזמן שהאיש מקדש את האשה, שלא יהיה דבר חוצץ בין הטבעת לידה, שמכיון שהקידושין הן מצוה מהתורה, שייך הכלל שכל מצוה עדיף שיהיה בלי הפסק ושלא יהא חס ושלום דומה ליששכר איש כפר ברקאי. וע"ע בשו"ת רבבות אפרים ח"ח (סי' תקעח).

יג. תוקע שידו חבושה, אין זה מהווה חציצה לאחיזת השופר. מכיון שדיני החציצה בשופר נאמרו רק בפה, ולא ביד. ועל כן, מותר בתקופת המגפה והתחלואה שהתוקע יענוד כפפות, ויחזיק השופר כך. מכיון ששומר הוא על היגיינת גופו, ונזהר מההדבקה הנוראה.

האם בזמן המגיפה שעוטפים הידים בכפפות מותר להחזיק השופר בהם

הגרי"ש אלישיב באשרי האיש מועדים (סי' צו סעיף יג) כתב, שתוקע שידו חבושה, אין זה מהווה חציצה לאחיזת השופר. דאף שיש דין לאחוז את השופר ביד, אין זה לעיכובא. דדיני החציצה בשופר נאמרו רק בפה.

ועי' להגרצ"פ פרנק במקראי קודש ימים נוראים (עמ' כח) אם יש דין לאחוז השופר. ושו"ת שבט הקהתי ח"ב (סי' קצו) שהביא ראיה מש"ע (סי' תקפו ס"כ). ועי' פסק"ת (סי' תקפה עמ' ריז והערה 42).


קו המאורות – מרכז התוכן וההלכה ליהדות תימן | חייגו בכל עת: 8416* | 03-30-8888-5 | מס' ישיר מארה"ב – 151-8613-0185 | ניתן לשלוח שאלות לרבני בית ההוראה גם דרך האתר או באמצעות המייל: sm088302222@gmail.com

הצטרפו עכשיו לערוצי החדשות של אתר המאורות

כתיבת תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אולי יעניין אותך גם

הירשמו כעת לניוזלטר שלנו

והישארו מעודכנים!