"‏ומטפל בסביבה לכל שואל ודורש" | ליומא דהילולא של הגאון רבי חיים חובארה זצ"ל – ז' שבט תשכ"ב

הגאון רבי חיים חובארה זצ"ל

הגאון הגדול רבי חיים ב"ר יהודה חובארה זצוק"ל נולד בצנעא בשנת תרס"ב. למד אצל גדולי רבני העיר, ‏ובפרט אצל רבו הראב"ד הגאון מהר"ר יחיא יצחק הלוי זצוק"ל, שהסמיכו לרבנות. כבר בצעירותו נודע ‏כחריף ובקי, שקדן ושקוע בלימוד, לצד מידותיו הנעלות והנאצלות. לימים נתמנה כרב בית מדרשו של ‏הגאון רבי יחיא יצחק הלוי זצ"ל, והוסיף להרביץ תורה והוראה בעיר. עדות לכך נשתמרה בכך שהינו ‏חתום על תשובות רבות בהלכה. בשנת תש"ד עלה לארץ ישראל. בתחילה התפרנס מכתיבת סת"ם, ‏ולאחר מכן כיהן כדיין בבית הדין של הקהילה התימנית בירושלים, וכראש ישיבת ימין משה בעיר. בשנת ‏תשי"ח נתמנה לדיין בבית הדין הרבני, וישב על מדין בערים באר שבע, רחובות ותל אביב, עד פטירתו בז' ‏בשבט תשכ"ב.¹

בכתב העת "תהודה"²‏ ‏נדפס מסמך נדיר ובו קורות חייו של הגר"ח חובארה בקצרה כפי שכתב בעצמו, ‏לאחר שנתבקש לכך עבור מינויו לדיין בבית הדין הרבני. וזה נוסחו:‏

ב"ה. ג' בתשרי תשט"ז

אני נולדתי במדינת צנעא בירת תימן בחדש אלול שנת תרס"ב. תחלת למודי היה בחדרים ‏של תינוקות של בית רבן, ושמה למדתי מקרא לבד כנהוג. וכשגדלתי קצת הייתי הולך ‏ללמוד תורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות בעתים הקבועים ללמוד שעות ידועות ביום ‏ובלילה, לפי שאין שמה ישיבות קבועות כל היום, היות וכל אחד לרבות הרבנים צריכים ‏לעבוד ולדאוג על פרנסת אנשי בתיהם ומחיתם, ואין להם שום תמיכה. וככה למדתי מה ‏שלמדתי, וביחוד מהמנוח הרה"ג ר' יחיא יצחק־הלוי זצ"ל שהיה רב ראשי לכל התימן. ‏וכשנתבגרתי קצת למדתי מקצוע בכדי שאוכל לחיות אני ומשפחתי. ובשנת תרצ"ב הלך ‏לבית עולמו הרב הנזכר לעיל, ואז נהייתי אחרי כן למורה הוראות הלכה למעשה, ונותן ‏שיעורים בדברי תורה בכל ערב, ומפקח על השחיטה והבדיקה, ולהסמיך מי שהוא רוצה ‏להיות שוחט. והייתי מתפרנס אני ומשפחתי מעבודתי וככה המשכתי כל הזמן. ‏

ובשנת תש"ד עליתי ארצה, ובהגיעי לארץ נתלבטתי למצוא לי מקצוע כפי כחי, מפני שלא ‏הורגלתי לעבודה כבידה ומפרכת. ואז נכנסתי לסופרות סת"ם, וכל יום הייתי הולך ללמוד ‏איזה שעות אחר הצהריים בישיבת חיי שלום של תימנים. ובאותה תקופה קבלתי מנוי ‏מטעם ועד התימנים להיות חבר בית הדין של תימנים. והייתי גר בעיר עד מלחמת השחרור. ‏ולאחר המלחמה קבעתי דירתי בבקעה שעל ידי מושבה היונית, ושמה קבענו המוסד של ‏הרב חיים יצחק לוי,‏³ ישיבת ימין משה. וכל יום אני הולך איזה שעות לתת שיעור ללומדים, ‏ומטפל בסביבה לכל שואל ודורש. וחי אני ומשפחתי אך ורק מעבודתי, וככה אני ממשיך כל ‏הזמן. זה מה שראיתי לכתוב לכב' מתיאור תולדות חיי.‏

במכתב נוסף‏⁴ שיבחוהו חברי בית הדין של הקהילה בירושלים, כמי ש"גדול בתורה ובעיון וכו' – כיחידי ‏סגולה"!‏
וכך כתבו:‏

בית־דין הצדק
לקה"ק התימנים
בירושלים ת"ו

ב"ה, ירושלם. היום ו, א לחדש טבת תשט"ז.‏

אנחנו בית דין חתומי מטה מאשרים בזה כי הרה"ג חיים יאודה חובארה שליט"א חבר בית ‏דין שלנו מיום עלותו ארצה. ורק אחרי מלחמת השחרור הלך לגור בשכונת בקעה, וקשה ‏עליו להצטרף בתמידות, אך ורק במקרים דחופים. וידוע כי הוא גדול בתורה ובעיון וכו' ‏כיחידי סגולה. ולמפורסמות אין צריך ראיה. וע"כ באעה"ח פעיה"ק ירושת"ו [=באנו על ‏החתום פה עיר הקודש ירושלים תיבנה ותיכונן] בזמן הנ"ל.‏

נאם סעדיא בן אהרן שריאן הי"ו
נאם יחיא עבאהל הלוי

*‏ * *

במלאת השבעה להסתלקותו, התפרסמו בעיתונות התקופה דברי הזיכרון הבאים:⁵

דמות וסמל
הרב שלום יצחק הלוי

נסתלקה מאתנו אישיות רבנית תלמודית רבת גוונים. דמות אצילה ונכבדה, כליל המידות והשלמות, בר ‏לבב, צדיק ועניו ונערץ על הכל.‏

נולד בשנת תרס"ב בעיר צנעא בירת תימן לאביו רבי יהודה חובארה, משושלת היחס והאצילות, ממשפחת ‏חסידים ואנשי מעשה. עוד בשחר ילדותו היה יוצא ובא בבית אאמו"ר הרה"ג יחיא יצחק הלוי זצ"ל, רבה ‏הראשי של תימן, והתחבב מאוד עליו בשל כישרונותיו המעולים ומידותיו התרומיות, והוא אף ניבא לו ‏שיגיע לגדולות.‏

בעודנו נער עבר ללמוד ולהגות בתורה, בבית מדרשו של הרב. שקדן גדול היה, ומדי לילה היה משכים ‏ללמוד גמרא ופוסקים כדרכם של כל חכמי תימן. בבית מדרש זה, בצילו של הרב, הוטבעו גישתו הצלולה ‏ומידותיו הנעלות.‏

לא עברו ימים רבים וכבר התפרסם כתלמיד מצוין בתפיסתו המהירה והבהירה. ובהעדרו של הרב היה ‏רבי חיים אחד ממגידי השיעור, ויצאו לו מוניטין כמסביר מופלא.‏

אחר פטירתו של אאמו"ר זצ"ל בשנת תרצ"ב, התמנה רבי חיים לראש בית המדרש, וכולם ראו בו ממשיך ‏דרכו של הרב. בשנותיו האחרונות בתימן הרביץ תורה גם בבית המדרש של מהר"י אלשיך הלוי, ועם ‏עליית חמי הר"ר אברהם הכהן זצ"ל, נבחר גם לראש ישיבת כנסת בית אלשרעבי. תלמידי חכמים מצנעא ‏ומן הכפרים היו באים לשמוע תורה מפיו, והיו אף כאלה מן הכפרים שהיו שוהים חדשיים שלושה בבית ‏מדרשו. בשנים אלה אף כתב תשובות רבות לשאלות בהלכה, ומתוך ענוה יתרה היה מקפיד שלא לחתום ‏עליהן, והיה נותן לרבנים קשישים ממנו לחתום על פסקי דין אלו. ימי חייו היו שרשרת של לימוד והרבצת ‏תורה ברבים. העמיד תלמידים הרבה והנחה אותם ברוח מסורת האבות ומנהגיהם המקודשים מדור דור.‏

בעלותו ארצה בשנת תש"ד המשיך כדרכו בקודש. התרחק מכל פרסום והתפרנס מיגיע כפיו כסופר ‏סת"ם. כאן השתתף עם לומדי ישיבת "חיי עולם" בירושלים, ואף נתמנה לחבר בית הדין של עדת ‏התימנים. בימי מלחמת השחרור, בזמן המצור, עקר דירתו לשכונת בקעה התחתונה, ושם נפתחה ישיבת ‏‏"ימין משה" על ידי רבי חיים לוי ייבדל לחיים ארוכים, לזכרו של אחיו המנוח אדוני אבי זצ"ל, כשרבי חיים ‏זצ"ל מגיד השיעור.‏

במלאכת קודש זו של הרבצת תורה ברבים עסק רבי חיים קרוב לארבעים שנה, והכל שלא על מנת לקבל ‏פרס. בשנת תשי"ח, מתוך לחץ רב של אישי העדה ורבניה, נאות להגיש מועמדותו לדיינות, וכך נתמנה ‏לדיין בבית הדין הרבני בבאר שבע. טלטולים רבים וקשים עברו על רבי חיים בשנים אלו והם אשר ‏הכריעוהו. עם התמנותו לדיין היה מיצר ודואג על שנסגרה הישיבה, בה השביר תורה לרבים. משנה צער ‏היה לשומעי לקחו על כי נלקח מהם מאורה של תורה.‏

בכהנו ברבנות בירושלים וכחבר בית הדין הרבני, התחבב על הכל בשל ידיעותיו העמוקות ומידותיו ‏הסגוליות. עוד אנו דואגים ומחישים את העברתו לבית הדין הרבני בתל אביב בכדי למנוע סבלו וטלטוליו, ‏והנה גזרה חכמתו יתברך ודבקה בו מחלה שלא ידעה לפני כן, וממנה לא קם ונפטר בערב שבת קודש, ‏שביעי לחודש שבט.‏

חבל על דאבדין ולא משתכחין.‏

תנצב"ה.‏

*

מעמודי ההוראה
הרב אברהם צדוק

קשה יום השמועה לעדתנו כיום בא השמש בצהרים.‏

צר לנו עליך רבנו, אחד מעמודי ההוראה שנשארו לנו, מעט מהרבה. בעל הליכות אצילות, אוהב שלום ‏ורודף שלום. מודה על האמת וכאב היה לתלמידי הישיבות. והנה נלקח בלא עתו. מורה ומדריך, מחנך ‏ומסביר. לא נשכחך רבנו ולא נשכח אורחותיך.‏

תנצב"ה.‏

*

מרביץ תורה
עזרא צוריאלי

בשנת השישים לחייו נלקח האיש מאתנו, בעוד ידו נטויה בהרבצת תורה ברבים ובחריצת דין צדק בבתי ‏הדין.‏

רב ומגוון היה ציבור המשתתפים בהלווייתו. אישים רמי מעלה מכל החוגים, המעמדות והעדות, ובראשם: ‏הרב הראשי לישראל, שר הדתות, חברי בית הדין הרבני הרב קאפח והרב הלוי, מנהיגי העדה התימנית ‏ואנשי ציבור רמי מעלה מירושלים ומחוצה לה. פטירתו ללא עת של הרב חיים השרתה אבל כבד על ‏משפחתו. אכן הייתה זו אבדה גדולה לציבור התימנים בפרט וליישוב בכלל.‏

כאחד מתלמידיו בעיר צנעא שבתימן זכיתי לדלות מעט מפיו, מבאר התורה – תורת מים חיים, ועל אבדה ‏זו ראוי לבכות, לקונן ולהזיל דמעות כמים. ידוע בקרב תלמידיו, ששיטות הלימוד שנהגו אצלו הביאו ברכה ‏רבה בזה שתלמודיו נשארו חקוקים בלב ולא משו מזיכרונם בכל שטחי הלימוד, הן בענייני תלמוד, הלכה ‏ואגדה. נהוג היה בידו – כשהוא מעניק תעודת הערכה או תעודת הסמכה לשחיטה – להוסיף, "ובלבד ‏שישנן לימודו".‏

אכן, צדיק היה האיש. ענוותנותו, אצילותו וזוהרו האירו לב תלמידיו ואצלו עליהם מאישיותו המפוארה. מן ‏הראוי להטיל על תלמידיו ללקט מירושתו הרוחנית בקובץ שינציח את זכרו. ואולי יאיר עיני הדור ‏בהליכותיו ומשנתו של הרב חיים חובארה ז"ל.‏

1. עוד על תולדותיו ראה איש ימיני ח"ד עמ' טו, קנג. אגרות פרי עטו להנהגת בית הכנסת נדפסו בקובץ מורשה ‏גיליון ג (תשפ"ג) עמ' נב–סא, והסכמים השייכים לנושא זה התפרסמו בגיליון מוסרה לב (סיון תשפ"ג) ולג ‏‏(תמוז תשפ"ג).‏ ↩︎
2. הרב אוריאל יצחק הלוי, "לפועלם של הרב שלום יצחק הלוי והרב חיים חובארה בבית הדין הרבני", תהודה 42 ‏‏(תשפ"ג), עמ' 227.‏ ↩︎
3. אחיו של הראב"ד רבנו יחיא יצחק הלוי. ייסד את תלמוד התורה "ענף החיים" וישיבת "ימין משה", והוציא ‏לאור את סידור "ענף החיים".‏ ↩︎
4. שם עמ' 229–230.‏ ↩︎
5. הצפה, יום ראשון ט"ז בשבט תשכ"ב, עמ' 3, במלאת שבעה לפטירתו. מאמר דומה כתב רבי שלום יצחק ‏הלוי בשערים, יום רביעי י"ט בשבט תשכ"ב, עמ' ג, ומשם נדפס באיש ימיני חלק ד עמ' קנג–קנד.‏ ↩︎