ליומא דהילולא – י"ז בשבט: פרק מאלף על חייו והליכותיו של הגאון רבי סעדיה חוזה זצ"ל

דרך כוכב

הגאון רבי סעדיה חוזה זצ"ל

אבותינו סיפרו לנו

דמות ייחודית, מלאת עשייה תורנית מתוך תחושת שליחות כבירה, היה הגאון רבי סעדיה חוזה זצ"ל – תלמיד חכם רב פעלים לתורה ולתעודה, ומחבר הספרים הנודעים "תולדות הרב שלום שבזי".

רבי סעדיה בן רבי יפת חוזה זצ"ל נולד בליל כ"ז באב תרע"ז ביישוב מנזל שובכני שבמחוז שרעב. שם המשפחה המקורי הוא מנגם, שפירושו חוזה בכוכבים, ובארץ ישראל תורגם לחוזה, או כוכבי.

בהיותו בן שנה וחצי התייתם רבי סעדיה מאימו, ואביו גידלו. סבו, רבי רצון ב"ר ישועה, היה מקובל חסיד ועניו, בעל זיכרון מופלג, בן דורם של הגאונים רבי יפת אברהם תעיזי, רבי יוסף אליתים ורבי אברהם צנעאני זצ"ל.

אימו הייתה בתו של הצדיק רבי יפת ב"ר יעקב ממשפחת בני סאלם, אחת מחמש המשפחות שגלו מירושלים אחרי חרבן בית שני, והגיעו לשרעב.

ככוכבי השמים

על מקור משפחת אביו רבי יפת וכינויים "מנגם" מסופר בשם הגאון רבי רצון עמרם מנגמי זצ"ל, אב"ד שרעב, כפי שמסרו לו זקניו:

בזמן גלות מוזע, בשנת תל"ט, כשנגזר על כל היהודים לגלות מביתם וממקומות מושבותיהם, ובראשם ק"ק צנעא, למקום צחיח ושומם, הרגיש רבי דוד יהודה זצ"ל – מחשובי צנעא, שתהיה גזרת גלות. הוא קרא לחבריו ולמכיריו לברוח מבעוד מועד, לפני שתחול הגזרה, אך הם היו שוחקים עליו. הזדרז ומכר את כל רכושו, קנה במקומו מטבעות זהב, והניחם בתוך תרמיל גב מעור כשהם מכוסים בבגדים מכל צד, כך שלא יורגש שיש דברי ערך בתרמיל. מעל הכל הניח את הטלית והתפילין, ולצידם ספר.

לקח רבי דוד את משפחתו ועזב את העיר צנעא, בדרכו לדרום הארץ. מפחד השודדים בדרך, בכל עת שראה עוברי אורח אחרים היה מכריז וקורא: "מנגם, מנגם", כדי להסיח את דעת שומעיו, שיחשבו שהוא עני המחפש פרנסה בהיותו רואה בכוכבים.

חפץ ה' בידם הצליח, וכך נסעו כל בני המשפחה עד שהגיעו למחוז חפצם בדרום. קנה לו שם בית, התיישב בו וניצל עם כל משפחתו.

לא עבר זמן רב, וכבר נגזרה על היהודים שבמרכז הארץ גזרת הגלות למוזע. היהודים נדדו ממקומם, ורבים מהם נפחו את נשמתם מתלאות הדרכים, מחלות ומצוקות. היו מהם שבדרך נדודיהם הגיעו אל מקום מושבו של רבי דוד, מיודעם משכבר הימים. משהכירו בו, התפלאו ושאלו: "איך הצלחת לעבור את כל הדרך בשלום, עם כל רכושך, מבלי שאיש מגויי הארץ יתנכל לך"?

השיב להם רבי דוד מיניה וביה, כלשון הפסוק: "ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה' עמו".

"איך ייתכן"?! הוסיפו לתמוה.

והוא השיב: "בכל מקום שעברתי בו הייתי צועק מנגם, מנגם, וכך לא חשדו בי וברכושי".

מאותו הזמן, על שם מעשה זה, כונה בשם מנגם, וכך נקבע שם המשפחה לדורות לזכר המאורע. בני המשפחה התפזרו בכל הגלילות, אך בכל מקום שהיו העמידו תלמידי חכמים, ותורה מחזרת על אכסניה שלה [וכן נרמז שם המשפחה בפסוקי ספר תהלים (יט, יג–יד) "שגיאות מי יבין מנסתרות נקני, גם מזדים", ראשי תיבות: שמי מנגם].

בקרב ענפי המשפחה קיימת מסורת על ייחוסם, לפיה הם מצאצאיו של בניהו בן יהוידע – שר צבאו של שלמה המלך.

אמנם, במקום אחר כתב רבי סעדיה חוזה זצ"ל את שושלת ייחוסו, והוסיף:

קבלה איש מפי איש, שמשפחת חוזה על שם שהיו חוזים בכוכבים, והולכים ומתייחסים עד שבט זבולון בן יעקב. ויש ספר יוחסין בחוצה לארץ, בקצה שרעב, והוא נגנז על ידי הרב הראשי של מדינת שרעב בבית הכנסת דְּהֵן, בשביל הקנאות שהיו מקנאים בשלוש המשפחות: צאירי, משולמי, חוזה בכוכבים.

וגם למסורת זו, שמוצאם משבט זבולון, יש המספרים שאחד מאבות המשפחה בימי גלות מוזע נאלץ בנדודיו להתפרנס מחיזוי העתיד לגויים, ובדרכו היה קורא "מנגם, מנגם".

כלי מלא ברכה

כבר בהיותו ילד קטן בן שלוש שנים, נודע רבי סעדיה ברצונו וחשקו ללמוד תורה. הצטיינותו בלימוד התורה והקריאה הביאוהו עוד בגיל צעיר לשמש כמלמד תינוקות, לצד עיסוקו במלאכת הצורפות לפרנסתו.

בבית אביו רבי יפת חוזה זצ"ל (נתבקש לבית עולמו בט' באדר ב' תשל"ג), שהיה בית ועד לחכמים, שם אוזנו כאפרכסת לחידושי התורה שהיו משמיעים גדולי הרבנים אשר התארחו אצלו – בשל היות ביתו פתוח לרווחה כביתו של אברהם אבינו, ומקומו בפרשת דרכים. לא אחת גם נשא ונתן עמם בדברי הלכה, והושפע מתורתם, חכמתם, יראתם, מידותיהם ודמויותיהם הנאצלות.

למד תורה אצל הגאונים רבי עמרן חסן ורבי סעדיה חסן משולמי זצ"ל, מגדולי תלמידי החכמים באזור. בשנת תרצ"ו הוסמך לשוחט, ובהמשך הוסמך גם לרבנות על ידי רבנים רבים נוספים – אלו שבגולה ואלו שבארץ ישראל.

לאחר מכן נסע לעדן, שם למד תורה בישיבה המפורסמת של הגביר בנין, ושם גם הוסמך לרבנות על ידי בית הדין הגדול שבעיר, ובהם הרב הראשי הגאון רבי שלום יעקב מנחם זצ"ל ורבי עואץ' סאלם זצ"ל – השוחט ובודק הראשי בעדן.

בארץ הקודש

לאחר תלאות רבות שעבר בעדן, בארגון קבוצה גדולה של עולים, עזב את העיר בראש חודש אב תש"ב ועלה לארץ הקודש. כשהגיע ארצה שם פניו למושבה הרצליה, לאחר מכן עבר לאבן יהודה, ולבסוף השתקע ברמת גן.

ברמת גן הוכר כפעיל ציבור, חבר ועד הקהילה וחבר המועצה הדתית בעיר. נתמנה כרב שכונה, ואף שימש כיושב ראש מועצת העדה התימנית ברמת גן. היכרותו עם הממונים בשלטון סייעה רבות להרמת קרנם של רבני העדה וצאן מרעיתם. אהבתו את הקב"ה הייתה עזה, והוא הקדיש את מיטב זמנו להקמת בתי כנסת ובהם תלמודי תורה.

מספר בתי הכנסת שהוקמו בעידודו ובסיועו הבלתי נלאה מגיע לחמישה עשר (!) כשגולת הכותרת הוא בית הכנסת "שערי צדק" שהקים בחצר ביתו שברחוב ישורון ברמת גן. על חשבונו ארגן שיעורי תורה לתלמידים צעירים, במתכונת לימודי "מארי" על טהרת לשון הקודש, כפי מסורת אבותינו הקדושים מדורי דורות. כן סייע לרבנים בלימודם לבחינות ההוראה, הסמיך רבנים ותלמידי חכמים והעמיד תלמידים הרבה.

עשה לך רב וקנה לך חבר

רבי סעדיה זצ"ל עצמו הוסמך לרבנות גם על ידי רבני ארץ ישראל, ובהם הגאונים רבי אליהו ראם – ראב"ד ירושלים, רבי עמרם אבורביע – רב העיר פתח תקווה, רבי יצחק אביחצירא – רב הערים רמלה ולוד, רבי יעקב משה טולידאנו – רב העיר תל אביב, רבי זכריה יוסף שרעבי ורבי ישעיהו משורר – רבני פתח תקווה, ועוד ועוד.

הוא ביקש לקבל תורה מפי כל, בבחינת "עשה לך רב" בהידור, ועל כך תעיד הרשימה הארוכה של הרבנים שהסמיכוהו, כמובא בתחילת ספרו. יש לציין שבאחת מלשכות הרבנות שבהן נבחן על הלכות שחיטה, כאן בארץ ישראל, היו שניסו להכשילו בשאלות רבות, ודחוהו מיום ליום. עד שבאחד הימים החליט להשיבם דבר, ובתמורה שאל אותם שאלה בדיני שחיטה. הללו לא ידעו את המענה הנכון, וניסו לחפש את התשובה בספרי הפוסקים, אך לא עלה בידם – עד שהראה להם את המקור המפורש בשולחן ערוך. ואכן, מטרתו הצליחה, וכבר למחרת הודיעוהו כי הוא עבר את הבחינה בהצלחה יתרה.

כאשר חפץ להכיר את בני העדה החרדית בירושלים, נסע בעצמו ודר במשך כמה שבועות ביניהם, לבחון את מנהגיהם ואורחות חייהם. כפי שסיפר בנו ר' נצח יצחק חוזה, באחת השבתות השתתף בטיש של אחת החסידויות, והתעוררה סביבו מהומה קלה, מאחר שהתפלאו החסידים לראות אדם זר ובלתי מוכר. אך כשהאדמו"ר שישב בראש השולחן הבחין בדמותו המרשימה, סימן בעצמו לחסידים שלא יזלזלו בו, באמרו: "זה אדם קדוש"!

קשר קרוב היה לו גם עם הגאון הקדוש רבי מרדכי שרעבי זצ"ל, ובספר "הרב שרעבי" על תולדות חייו והליכותיו בקודש, מובאים פרטים שנשמעו מפיו של רבי סעדיה, אשר כיתת את רגליו מעיר לעיר ומכפר למושב, כדי לקבץ מקורות חייו של רבי מרדכי וימי ילדותו. בחתימת הספר נדפסה קינה שנשא עליו רבי סעדיה, ובה ביכה את הסתלקותו של האדם הגדול בענקים.

איש חיל רב פעלים

במשך כל השנים היה ביתו פתוח לצאן מרעיתו, עסק בהשכנת שלום בין איש לאשתו ובין אדם לחברו, שימש כבורר בענייני אישות וממונות, ועוד. כמו אביו, ביתו היה פתוח בפני תלמידי חכמים והתקיימו בו שיעורי תורה בימי חול, בשבתות ובחגים. בצילו הסתופפו כל בני הקהילה ויחד למדו תורה, רש"י, נביאים ותלמוד במנגינה השגורה בפיהם, כמסורת אבותיהם ואבות אבותיהם מימות בית המקדש.

בכל שעות היום והלילה עמד רבי סעדיה כשהוא מוכן לשרת באמונה את הציבור שנהר לפתחו וביקש את עזרתו. שחט עופות ובהמות, מל תינוקות, ערך חופות וכן דאג לכל נפטר – להביאו לקבורה על פי מנהג אבותיו. והכל ללא כל תמורה, במסירות ובנאמנות, לשם שמים ושלא על מנת לקבל פרס. את ברכותיו באו לקבל אנשים בני כל העדות, ובצילו הסתופפו אברכים, בני ישיבות, עמך ודלת העם. נתן צדקה ומתן בסתר, ואף ציווה את בניו לתת צדקה ברוחב לב.

רבי סעדיה זצ"ל היה תלמיד חכם חריף ובקי, מרביץ תורה ומורה הוראה, ואף עסק רבות בספרי תורת הסוד והכוונות, לצד היותו מן העוסקים בצרכי ציבור באמונה. כאשר לימד את בנו סדר תקיעת שופר, החל ללמדו כיצד לכוון בעת התקיעות. אמנם לאחר שראה שהדבר אינו עולה בנקל, הורה לו שסידור הכוונות יהיה מונח לפניו בזמן התקיעות, ועליו לכוון שכל הכתוב בו – יעלה זכרונו, כאילו כיוון בפועל.

תולדות הרב שלום שבזי

לפרסומו הגדול זכה רבי סעדיה בזכות ספרו רב החשיבות על אודות צדיק יסוד עולם, הגאון הקדוש רבנו שלום שבזי ויהדות שרעב. הספר "תולדות הרב שלום שבזי", שמלבד תולדותיו, חסידותו וקדושתו של רבנו שלום כולל גם את מנהגי יהדות שרעב הקדושים, שרוח הסוד חופפת עליהם, פורסם בשני חלקים בשנים תשל"ג ותשמ"ב עם הסכמות ומכתבי ברכה רבים, ובמהדורה חדשה ומתוקנת בשנת תשפ"א.

ספר זה היה ועודנו המקור העיקרי לתיעוד והנצחת תולדות יהודי שרעב, ולו זכות ראשונים. בו נקבצו ונלקטו, נסדרו ונערכו הלכות ומנהגים, סיפורי מופת ומעשי הוד, שירים ופיוטים, תפילות וליקוטים, פרי עמל ואיסוף של שנים רבות ממקורות מגוונים. מקורות אלו שופכים אור על דמותו, תולדות חייו ופועלו של הגאון הקדוש רבנו שלום שבזי זצ"ל. לצד זאת, לראשונה הועלו על הכתב אורחות חייהם, הליכותיהם ומנהגיהם של יהודי שרעב. מלבד זאת נכללו בו שאלות ותשובות, טעמים ודרשות – פרי עמלו של רבי סעדיה, אותם קרא בשם שו"ת "סולת מנחה" ו"מנחה שלוחה", בהלכה ובאגדה.

על חשיבותו ויקרת ערכו של ספרו זה עמד הגאון רבי זכריה אביגד שרעבי זצ"ל, וכך תיאר את הספר הכולל:

הלכות ודינים שונים, בקשות ושירים נחמדים מזהב ומפז רב, דרושים וגם אגדות שונות מספרים עתיקים ומאנשי אמונה, על גדולי התורה והחכמה ובעלי הקבלה, ואנשי מופת אשר עמדו לפזורי ישראל בשרעב גלות תימן, למעגן הצלה מהתבוללות בגויים ולמגן בעת צרה וצוקה, כאשר תחזינה עיני הקורא. מתכונתם, דמותם וגדולתם של רבותינו הקדושים, אשר היו למאורות לקהל עדתינו, בשרעב ואגפיה ומחוץ, בכל דורותיהם. זכותם וצדקתם תעמוד לעד.

רבי זכריה אביגד שרעבי המשיך והוסיף בשבחו של רבי סעדיה, אשר:

היטיב לעשות, וזכות גדולה נפלה בחלקו משהו מצדקותם וחסידותם. וקיים בעצמו "ונגד זקניו כבוד", בהביאו לפני הקורא שמץ מנהו מקורות חייהם, כדי לדעת ולהודיע ולהיוודע, לזכור להזכיר ולהיזכר, כי גם בגלות תימן היו גדולי תורה וחכמה ואנשי מופת. אם לא זכינו לראות בעוונות הרבים חיבוריהם וחידושיהם היקרים מכל יקר, אשר ספו תמו בגלות החשכה, הן מחוסר דפוס והן מטלטולים, לכל הפחות זיכנו להעלות זכרונם על הספר, אשר בטוחני שיופץ בכל בתי אחינו בני ישראל. וזכות קדושת הצדיקים והחסידים הנזכרים בו תגן עליהם ועל זרעם אחריהם עד סוף כל הדורות.

"ראוי לכל יהודי להכיר אופיה ותכונתה"…

מעניינים במיוחד הם דברי ההערכה שכתב הגאון רבי מנחם יהודה הלוי אושפיזאי זצ"ל, רבה של רמת גן, וראוי להעלותם כאן:

חזיתי איש מהיר במלאכתו מלאכת הקודש, ובידו מחברתו הטהורה שחוברה לספר תהילות הקב"ה ליהודי תימן, שפדם מיד צר ומהגלות החשכה, והביאם אל ארץ אבותינו ארץ הקודש, למקום שהתפללו אליו כל השנים מימי גלות ישראל מארצו. והמה במסירות נפש באו אל הארץ, ועל כנפי נשרים הגיעו בימי התחדשותה של מדינת ישראל. אשריהם ואשרי לכל בית ישראל, על התחברות העדה הזאת הטהורה והקדושה של עדת תימן לכלל ישראל.

ועתה בא ידידי הותיק הרה"ג רבי סעדיה חוזה הי"ו וגילה מגנזי תימן, מנהגיה והליכותיה בקודש, עם ראשיה רבניה ומנהיגיה שהובילו עדת ה' על מבועי האמונה ומסירות נפש לכל קדשי ישראל. ואמינא יישר חיליה לאורייתא על עבודתו בחיבור זה, שאיחד ושיבץ הגדות ואגדות, דרושים ושירים, דינים ותשובות לשואלים, להורות להם לעשות כתורה.

וראוי לכל יהודי מעולי תימן ומיתר העדות להכיר אופיה ותכונתה של יהדות תימן, הבריאים ברוחם, והאירופאיות לא קלקלה את אופיים היהודי המקורי. ורצוי שראשי עדה זו הישרים והתמימים המתפרנסים מיגיע כפם ומכל מלאכה, יראו להשגיח על הדור הצעיר שנולד בע"ה בארץ הקודש, שיתחנכו כולם לתורה ולדרך ארץ באמונה, בשמירת כל קדשי ישראל, ויש להמריצם ולכוונם שישלחו בניהם ללמוד בישיבות ששם מתחנכים לגדולת התורה והיהדות.

מפי כתבו

בשנת תשל"ו ערך רבי סעדיה "קובץ לכל זמן" – לוח כללי תמידי לכל יום, ובו נכללו זמני קיום המצוות המדויקים, דבר שכיום כבר נפוץ בכל לוח שנה. בסיום הקונטרס הוסיף הערה הלכתית, בעניין זמן הדלקת האש במוצאי שבת.

קובץ זה נערך ונסדר על ידי רבי סעדיה זצ"ל יחד עם הגאון הצדיק רבי שריה דבליצקי זצ"ל, שנודע בהקפדתו על קיום המצוות לפרטיהן, ועל היותו מעורר את הרבים גם לדינים בלתי ידועים.

תשובות ומאמרים נוספים, פרי עטו של רבי סעדיה, ראו אור בספרים ומאספים, כגון בשו"ת רבבות אפרים שחיבר הגאון רבי אפרים גרינבלט זצ"ל. כן סייע רבי סעדיה חוזה בהגהתו של הספר "חמדת ימים" על התורה לרבנו שלום שבזי, באחת ממהדורותיו שנדפסה על ידי יוסף חסיד.

"המסורת הקדומה, שקבלנו ממורי האומה"

בשנת תשי"ט, כאשר הוקם "איגוד רבני יהודי תימן בארץ ישראל" ובמסגרתו נוסדה הישיבה המרכזית לרבנים ולדיינים, היה רבי סעדיה חוזה מן המשתתפים והפעילים באיגוד. בדברים שנשא בישיבות האיגוד, הדגיש את חשיבות החינוך התורני ואת חובתם של הרבנים לדאוג לקיומו.

בתשובה ערוכה שכתב רבי סעדיה חוזה בעניין ספרי התורה המסומנים, עמד על חשיבות שמירת המנהג והזהיר כי חלילה להיסחף אחרי מנהגים אחרים ולעזוב מנהג אבות, שאם הראשונים כמלאכים – אנו כאנשים.

וחתם בחריזה:

ואני תפילה לאל עליון, שוכן רום חביון, יסיר את מסווה העיוורון, ויזכך את הרעיון, לשמור על צביון, המסורת הקדומה, שקבלנו ממורי האומה, אשר שרתה עליהם הקדושה והחכמה, והתוו דרך לעם סגולה התמימה, ללמוד את התורה השלמה, בתמימות לב בלי תחבולה וערמה, ישמרם ה' שוכן שמימה.

שפתותיו דובבות

ביום שבת קודש פרשת בשלח – שבת שירה, י"ז בשבט תשנ"ז, השיב רבי סעדיה חוזה את נשמתו הטהורה לבוראו, בהותירו אחריו זרע ישרים מבורך.

ספרו, תולדות הרב שלום שבזי, ממשיך להוות עד היום מקור בלתי נדלה לתולדותיו של רבנו שלום שבזי בפרט ולקורות קהילות הדרום בכלל. הלכות והליכות, מנהגים ואורחות חיים, נודעו לרבים בזכות מלאכתו, וממנו נעתקו לחיבורים רבים נוספים. כך גם סיפורים ומעשים מרובים, ביניהם כאלו שכיום מפורסמים – בין היתר בשל העובדה שעובדו והורחבו בספרים ובכתבי עת בני זמננו – מקורם הבלעדי אינו אלא מחיבור זה.

---

^{מקורות:}

^{הג"ר סעדיה חוזה, תולדות הרב שלום שבזי זצ"ל (רמת גן תשפ"א); גיליון שרעבי; הג"ר אפרים גרינבלט, שו"ת רבבות אפרים חלק ד (ממפיס תשמ"ה) סימן נה, רכה; גנוזות ותשובות חלק ב (בני ברק תשע"ח) עמ' קל–קנ; הג"ר יונה רפאלי, הרב שרעבי (ירושלים תשמ"ט) עמ' 11, 323–327. תודה מיוחדת לבני המשפחה היקרים על עזרתם החשובה.}