שבת
שאלה:
אדם שנאנס בערב שבת ונקלע עם רכבו לפקק תנועה – האם יש מקום להקל ולהמשיך בנסיעה בבין השמשות, או שלפני השקיעה חובה עליו לדומם מנוע ולצאת מהרכב?
תשובת הגאון רבי אוריאל חוברה שליט"א:
לכבוד השואל הי"ו, שלמך יסגי לעלמין מן קדם עתיק יומין.
הנני להשיב לשאלתך: לצערנו דבר זה מצוי ועל אדם הירא את ה' לקחת זאת בחשבון שחלילה יכולים להיות תאונות דרכים או פקקים ויאלץ אותו לחלל שבת רח"ל. ובאמת קשה לומר בכהאי גוונא שנקלע לאונס, מכיון שעליו לקחת זאת בחשבון ולצאת מביתו פי פעמיים וחצי מזמן הנסיעה, כלומר אם אדם אמור לנסוע מירושלים לפתח תקוה ביום שישי שזמן נסיעתו כשעה לערך, חייב לצאת מירושלים כשעתיים וחצי קודם כניסת השבת, וכן על זה הדרך אם נוסע לצפון לשבות בשבת ולוקח לו זמן נסיעה כשעתיים, יצא מביתו כחמש שעות קודם השבת, ואם לא עושה כן הוא קרוב לפשיעה משום שהדבר מצוי שיהיו פקקים או חלילה תאונות דרכים במיוחד ביום שישי שכולם ממהרים. ויש מצוה רבה לעורר ולהוכיח על זה.
לגוף התשובה, אין מחללים שבת כלל, אלא אם כן יש חשש פיקוח נפש, כגון שנמצא בדרך במקום שיש בו סכנה אם ישהה שם, בכהאי גוונא אע"פ שהוא פשע ימשיך בנסיעתו וצריך כפרה על כך שחילל שבת. אבל אם אין חשש פיקוח נפש, חלילה להמשיך בנסיעתו בבין השמשות, ואין מי שיכול להקל בזה, וחייב לדומם את רכבו קודם השקיעה.
הנה כבר הזהירו חכמים מהליכה או מנסיעה ביום שישי כדאיתא בסוכה (דף מד עמוד ב) אל יהלך אדם בערבי שבתות יותר משלש פרסאות. אמר רב כהנא, לא אמרן אלא לביתיה, אבל לאושפיזיה אמאי דנקיט סמיך. ואיכא דאמרי אמר רב כהנא: לא נצרכא אלא אפילו לביתיה. אמר רב כהנא: בדידי הוה עובדא, ואפילו כסא דהרסנא לא אשכחי. עיין שם ברש"י. וכן פסק מרן בשו"ע (סימן רמט סעיף א) אין הולכים בערב שבת יותר מג' פרסאות, כדי שיגיע לביתו בעוד היום גדול, עיי"ש. וכתב משנה ברורה (שם ס"ק ג) וז"ל, ובהרבה אחרונים ראיתי שכתבו דמכל מקום צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב, מפני שכמה פעמים נכשלים עי"ז ובאים לידי חילול שבת, כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת, וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש, וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו, ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב, עיי"ש. וא"כ כל שכן שחיוב דברי החכמים הוא, שלא יבוא לידי חילול שבת אם יש חשש של תאונות דרכים או פקקים שלצערנו הם מצויים והמוחש לא יוכחש, וזה ברור ופשוט.
וראיתי ברשימות שיעורים מהגאון רי"ד סולובייצ'יק על סוכה (שם) וז"ל, אל יהלך אדם בערבי שבתות. לרש"י טעם האיסור משום שיכעס על אנשי ביתו, ויסודו הוא שלום בית. שלום בית בשבת חיוב מיוחד הוא, וראיה לכך שנר שבת קודם לנר חנוכה וליין דקדוש משום שלום בית (רמב"ם פ"ד מחנוכה הלי"ד), וכן חתימת ברכת השכיבנו בשבת היא "הפורש סוכת שלום". ביאתו המאוחרת תפריע את שלום הבית. אולם הרמב"ם (פ"ל משבת הלי"א) כתב וז"ל: אסור לו לאדם שיהלך בערבי שבתות יותר משלש פרסאות מתחלת היום כדי שיגיע לביתו ועוד היום רב, ויכין סעודה לשבת שהרי אין אנשי ביתו יודעין שהיום יבא כדי להכין לו, ואין צ"ל אם היה מתארח אצל אחרים שהוא מביישן (מבייש אותם א.ח) מפני שלא הכינו להן דבר הראוי לאורחין עכ"ל. נראה ממנו שיש כאן שני איסורים: א, בביאה לביתו האיסור מחמת שלא תהיה לו סעודת שבת ולא יקיים את מצות עונג השבת כראוי. ב, בביאה אצל מארחים יש איסור לביישן ולאכול מסעודה שאינה מספקת לבעליה, ועיין ברמב"ם (פ"ד מתשובה הל"ד) שאסור מדין אבק גזל. כפי הנראה, לבייש אדם בשבת הוי איסור שבת – שלכן מביאו בהלכות שבת, דשבת צ"ל יום מנוחה בלי עגמת נפש וצער.
*
שאלה:
האם בחור (בן 20) יכול לעשות קידוש בשבת, כאשר אבא שלו נמצא בבית אך לא משתתף בסעודת השבת כי כבר עשה קידוש ואכל בבית הכנסת, ואמא שלו מבקשת שהוא יעשה קידוש במקומה? יש לציין שהאבא מתנגד שהבחור יעשה את הקידוש ורוצה שהאמא תעשה למרות שהוא כלל לא משתתף בסעודה, והאמא מוחלת על כבודה ומבקשת שהבן יעשה. מה הדין?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
כשיש גבר בבית, גם אם הוא רק בן 13 – אף פעם לא נשמע קול של אשה, וזה לא "כבודה" של אשה לעשות קידוש כשיש גברים בבית, גם אם הם ילדיה.
שאלה נוספת:
ואם הבן כבר עשה קידוש, והאמא רוצה שהוא יעשה שוב כדי להוציא אותה ידי חובה – אפשר?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
הכלל הוא שגם מי שיצא ידי חובה יכול להוציא אחרים שעדיין לא יצאו, ממילא הוא יכול לקדש לה. אמנם במקרה כזה שהוא מקדש רק לה, אין בעיה שתקדש לעצמה.
*
שאלה:
פרשה שיש בה עליית שישי עם מעט פסוקים [כגון פרשת יתרו], ומספר ילדים רוצים לעלות את כל הקריאה ולא רק שלושה פסוקים כמקובל, האם יוכלו לעשות כן? אולי ללא ברכה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
המנהג [לפחות במרכז תימן] שבפרשת יתרו עולים כל הילדים "החדשים" – אלה שלא רגילים כ"כ בקריאה – וקוראים את כל העלייה ולא רק שלשה פסוקים. ממילא אפשר עם ברכה או בלי.
*
שאלה:
עד איזה שעה אפשר לעשות סעודה שניה של שבת?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
בספרי שו"ת ויען יוסף חלק שני, הבאתי כי הפוסקים כתבו שיש לעשות את ג' סעודות השבת בזמנים מחולקים, וזמן סעודת שחרית הוא עד זמן המנחה, ומאז יש לקיים סעודה שלישית. זה בגדול, הפוסקים לא פירטו זמנים ממש מדוייקים עד כמה שידוע לי.
*
שאלה:
האם מותר לזרוק קליפות גרעינים לתוך כלי בשבת, או שזה נחשב "ביטול כלי מהיכנו"?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
כיון שבדרך כלל יש מלח על הקליפות, עדיין ראויות הן – לטעם מליחותן. ואם רוצה יכול ליתן גרעין אחד בצלחת בעודה ריקה, וממילא מותרת בטלטול ולא חשיב מוקצה ומבטל כלי.
*
שאלה:
מה ההלכה לעניין קריעת נייר טואלט בשבת [אשמח למקורות]?
תשובת הגאון רבי יצחק מסורי שליט"א:
עיין בספר בניין משה של הרה"ג משה רצאבי שליט"א ח"ד פרק עא סעיף כא ובילקוט יוסף סי' שז סע' מט. העולה מכולם לאסור לכתחילה, ובשעת הדחק התירו משום כבוד הבריות לחתוך בשינוי או ע"י גוי.
*
עניינים שונים
שאלה:
למנהגינו, האם איטר יד קושר נעל של-ימין בראשונה?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
איך שירצה, יכול גם לקשור כמו כל העולם – של שמאל תחילה (ראה זית רענן על השתי"ז סימן ב' סק"ד).
*
שאלה:
מי שרגיל להתפלל בנץ ומבקשים ממנו להשלים מניין למתפללים קודם הנץ. מה יעשה?
תשובת הגאון רבי עמית מגד שליט"א:
למנהגינו, "משהאיר פני המזרח" מותר להתפלל לכתחילה, ואף שזה קודם הנץ. לכן אם המנין תלוי בו – ודאי ראוי להשלים להם המנין ולזכות את הרבים, ממה שיהדר להתפלל בהנץ החמה.
שאלה נוספת:
"משהאיר פני המזרח" הכוונה לעלות השחר?
תשובת הגאון רבי עמית מגד שליט"א:
עלות השחר הוא זמן מוקדם יותר מ"האיר פני המזרח". האיר פני המזרח – מותר להתפלל לכתחילה למנהגינו, אף בלא דוחק, וכנ"ל. לאחר עלות השחר וקודם שהאיר פני המזרח – מותר להתפלל רק אם יש דוחק – פועלים וכיו"ב.
*
שאלה:
אדם ששמע סיום ברכת "אהבת עולם" והוא לא מתפלל עם הציבור, האם עונה אחר ברכה זו?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
בודאי שעונה אמן.
*
שאלה:
מה יעשה אדם שהגיע לתפילת מנחה אחרי "אשרי" – האם עליו להשלים ומתי, וכמו כן מה יעשה מי שהגיע לתפילת ערבית אחרי קריאת שמע?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
"אשרי" של מנחה – אין צורך להשלים, קרית שמע וברכותיה [של ערבית] – יאמר אחר תפילת העמידה.
*
שאלה:
האם בתענית יחיד צריך להניח תפילין במנחה?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
אדם שמתענה תענית יחיד בציבור שהם לא מתענים, זה נראה כיוהרא – ויעויין במש"כ מרן השו"ע בסוף סימן תקס"ה.
*
שאלה:
האם מותר לאכול בהליכה, ומה הדין לגבי הברכה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
אם מתחילה כשבירך היתה דעתו לאכול בהליכה – מותר, כדין הולכי דרכים. אם התחיל לאכול ואח"כ החליט ללכת – צריך לברך שנית, דהוי שינוי מקום. אמנם מצד דרך ארץ לא ראוי לאכול ברחוב, והולכי דרכים מעיר לעיר אין להם ברירה אחרת.
*
שאלה:
האם מותר להיכנס לשירותים עם אוכל בפה?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
אין לאכול בשירותים, ואין להכנס לשם עם אוכל, ורק אם מכוסה בשני כיסויים מותר, והטעם משום רוח רעה השורה שם. ומ"מ אם יש לו רק שאריות אוכל בפה – בס' אריה שאג עמ' תכ"ז נשאל מזה הגר"ח קנייבסקי והתיר לבלוע, ולענ"ד נראה שצריך לא להגיע לכך.
*
שאלה:
אדם שבירך "הגפן" על רביעית יין ושתה לאחר מכן עוד משקים, ואז בירך "מעין שלוש" על הגפן -האם יכול להמשיך לשתות משקים אחרים בלי ברכה ראשונה, או שצריך לברך עליהם "שהכל"?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
אם היה בדעתו להסתלק משתיית המשקין, יברך עליהם "שהכל", אך אם היה בדעתו להמשיך לשתות עוד – לא יברך עליהם ברכה ראשונה, אלא רק ברכה אחרונה לאחריהם ["בורא נפשות"] – באופן ששתה מהם רביעית בבת אחת.
*
שאלה:
אדם שאוכל "שקדי מרק" במרק, בכמות של 256 גרם – מה מברך ברכה אחרונה?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
לא מצוי שאוכלים [עם המרק] שקדי מרק בכמות כזו, אך גם אם כן – אין זו קביעות סעודה כהגדרתה ההלכתית, כי ה"שקדי מרק" אינם עיקר הארוחה אלא תוספת להרגשת שובע.
*
שאלה:
האם אני צריך לברך "המוציא" על משולש פיצה שאני אוכל? ומה לגבי ברכת המזון?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
עקב התעניינות הציבור כבר מספר פעמים בדבר ברכת הפיצה ולחמניות מתוקות, ועקב התגובות בימים האחרונים, ישבתי וערכתי תשובה ארוכה ומפורטת ומנומקת, עם כל המקורות וההוכחות, מדוע לדעת השו"ע וכל גדולי פוסקי עדות המזרח לדורותיהם, יש לברך על פיצה, לחמניות מתוקןת, המוציא אפילו בכזית. התשובה התפרסמה ע"י 'המאורות' (לחצו כאן לקריאה), ומיועדת לתלמידי חכמים מעיינים ודורשי האמת, ולכל מי שמחפש לחקור אחר שורשי הלכה זו. אשמח לקבל תגובות ותובנות.
*
שאלה:
מה מנהג תימן לגבי עוגות בתוך סעודה – מברכים או לא?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
אצל התימנים לא היתה מציאות של אכילת עוגה (כעך) בסעודה. ולענין הלכה – אם זו עוגה שנאכלת לשובע – לא יברך עליה, אם לקינוח – יברך.
*
שאלה:
קראתי פעם שעל שוקולד מריר שבהרכבו מעל 50% קקאו מברכים "בורא פרי העץ", וזאת מכיון שאף שפולי הקקאו [שהם הפרי של העץ] נטחנים ומעובדים – כך דרך אכילתם. והנה היום בבית הכנסת קראו בילקוט יוסף (כמדומני בסימן ר"ג סעיף ו'), שברכתו "שהכל". מה מנהגינו?
תשובת הגאון רבי איתי מעודה שליט"א:
לדעת רוב הפוסקים – ברכתו "שהכל".
*
שאלה:
למנהגינו, ברכת המזון נחשבת "היסח הדעת" לענין ברכות הריח, או שמא חוששים לדעות החולקות ונוקטים שסב"ל?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
ברכת המזון אינה נחשבת כ"היסח דעת" לענין ברכת הריח.
*
שאלה:
בירך "שכוחו וגבורתו" כשעברו שתי דקות משמיעת הרעם – האם עונים אחריו אמן?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
לדעת השתילי זיתים ניתן לברך על ברק או רעם גם לאחר תוך כדי דיבור, וכן כותב גם מהרי"ץ בסידורו [ובשו"ת פעולת צדיק הכריע להחמיר – רק תוך כדי דיבור]. וממילא ודאי שמי שמברך אפשר לענות אחריו.
*
שאלה:
האם מותר לקרוא את הפרשה עם תרגום בשעות הערב, לצורך לימוד [עם מארי]?
תשובת הגאון רבי איתי מעודה שליט"א:
מותר.
*
שאלה:
האם יש הגייה קבועה לשם "מצפץ", או שאפשר להגות בכל דרך?
תשובת הגאון רבי עמית מגד שליט"א:
בניקוד אדנות. כן המנהג פשוט.
*
שאלה:
אדם שקר לו בחורף ונמצא בחדר [בסיס צבאי בדרום, לרוב קר שם מאד בלילה] עם שלושה אנשים נוספים שחם להם כאשר מדליקים מזגן על חום, אך ללא חימום קשה לו לישון והוא מתעורר בלילה מחמת הצינה, מה יעשו?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
השאלה ידועה ומפורסמת, ואין לה מקור בהלכה – מהסיבה הפשוטה שטבעם של בני האדם שונה, יש החמים בטבעם, ויש הקרים. ישנה הוראה ש"בחורף הולכים אחרי מי שקר לו, ובקיץ אחרי מי שחם לו", ויש בה הרבה מן ההיגיון, אע"פ שאין לה מקור. למעשה, הכל תלוי במידות בני האדם, שצריכים להיות מציאותיים ולוותר קצת על הנוחיות שלהם בשביל השני, בפרט כשקר לו. אבל אני מבין שמזגן הוא מצד אחד מחמם ומצד שני מחניק, אולי הפיתרון יגיע עם אפשרויות אחרות לחימום פחות מחניקות, כמו תנור או מפזר חום.
*
שאלה:
מי שזקוק ללימונים כדי להשתמש בקליפתם להכנת משקה אלכוהולי [לצבע וטעם], ולא לאכילת גוף הפרי – האם צריך לעשר את הלימונים?
תשובת הגאון רבי חיים צדוק שליט"א:
יפריש מהלימונים בלא ברכה.
*
שאלה:
מי שיש לו בית פרטי עם גינה ובה עצי פרי, והוא טוען שהפקיר את הפירות של העצים, אך אין אפשרות לאנשים אחרים להיכנס לגינה שלו ולקחת מהפירות, למעט העצים שנוטים לחצר השכנים או למדרכה – האם הפירות נחשבים הפקר לענין תרומות ומעשרות ויהיו פטורים ממעשר?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
כתבנו בס"ד תשובה בענין דומה לגבי עצי בתי כנסת, ולגבי מעשר זה שאלה יפה. להלכה נראה לי שכל שהעצים הנמצאים בשטח פרטי – אינם מוגדרים "הפקר", ומ"מ יפריש מהם בלא ברכה.
*
שאלה:
מי שמקפיד על חליטה, האם יכול לעשות קציצה מבשר טחון ולטגן בשמן עמוק?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
כל בשר – אף אם כבר נמלח – כשחותכים אותו צריך מליחה שנית במקום החתך. פעולה זו אי אפשר לעשותה בבשר טחון, לכן יש לצלותו. ואפשר גם על מחבת עם מעט מאד שמן [כדי שלא ידבק בלבד], שזה נקרא "צלי קדירה".
*
שאלה:
האם כשצולים כבד חייבים לחותכו "שתי וערב"?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
כבד עוף – לא נהגו לחתוך ש"ו, כבד בקר – הוא כבר פרוס.
*
שאלה:
האם סושי עם דג נא יכול להיחשב בישול גוי?
תשובת הגאון רבי איתי מעודה שליט"א:
לא.
*
שאלה:
האם בזמנינו יש לחוש לשכחה כשאדם עובר בין שתי נשים?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
בגמ' בהוריות י"ג ע"ב מבואר שזה משכח תלמודו, ובזוה"ק (רות, פ"א ב') הוסיף שזה סכנה לגופו ולעין הרע. ואע"פ שהלכה זו לא נזכרה בשו"ע, הביאוה האחרונים (אליה ג' אות י', ועוד רבים).
*
שאלה:
למנהגינו, מתי החתן מתעטף בטלית בחופה – לפני קריאת הכתובה או אחרי, או בזמן אחר?
תשובת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א:
החתן מתעטף אחרי הקידושין ולפני ה"שבע ברכות". קריאת הכתובה נקראת בדרך כלל בין שני שלבים אלה – ולכן היותר נכון הוא שיתעטף לפני הכתובה, כדי שהכתובה תהיה חלק משלבי החופה.
*
אבלות
שאלה:
למנהגינו, האם יש ענין לעלות לקבר ביום השנה (יאר-צייט) ולהגיד משניות וקדיש? ואם כן, האם יש ענין להתאמץ ולהביא עשרה אנשים?
תשובת הגאון רבי ארז רמתי שליט"א:
השאלה ממש לא פשוטה. נכון כי אין מנהגנו לעלות לקבר וכו', אבל צריך לחשוב – מה התחלופה? האם תשב בבית ותלמד כל היום? בהלכה יש מושג של תענית ביום פטירת ההורים! ואף כי אין זה מנהגינו, מכל מקום זה אומר הרבה על עצם חובת היום. ולפעמים – כמ"ש מו"ח [מרן הגר"ע בסיס] זצ"ל – יש אח חילוני או קרוב משפחה אחר שע"י העלייה לקבר הוא מתחזק וכו', וזה כבר שווה את המאמץ. לכן יש לשקול כל ענין לגופו.
*
שאלה:
אשה שיושבת שבעה, האם מותר לחברתה לרכוש עבורה נעליים חדשות, ולתת לה רק למדוד [יש מבצע, ואם ימתינו עד סוף השבעה כנראה שלא יישאר במלאי]?
תשובת הגאון רבי יצחק מסורי שליט"א:
האיסור הוא ללבוש בימי האבלות ולא לקנות, ולמנהגינו הוא ל' יום על שאר אבלים וי"ב חודש על אביה ואמה – כ"כ מו"ר הגר"י רצאבי שליט"א בשע"ה סוף ח"ה. בשעת הדחק שאין לה בגד אחר וכדו' [לא מבצעים], מותר לה ללבוש בתוך הזמן הנ"ל [ולא בתוך ז' ימי אבלות] ע"י שאחר ילבש או ינעל קודם במשך יום, ואפשר להקל עד ב' שעות בלבד. למדוד בשבעת ימי האבלות – נראה שאי אפשר לאסור, כיון שזה לא נחשב לבישה. אך לענ"ד אין ראוי כלל – כיוון שאסור לאבל להסיח דעתו מן האבלות, וכדאים אביו ואימו ושאר קרובים להפסיד בשבילם ממון, שכך נפסק להלכה שהאבל אסור בעשיית מלאכה אא"כ אין לו מה יאכל.
