מאת הגאון רבי יוסף צברי שליט"א, רב ומו"ץ בעיר אלעד.
שאלה: האם לדידן בני תימן, סומכים על רחיצה קודם ז' נקיים הגם שלא עברו עליה ארבעה ימים מאז ראייתה, והאם יש להקפיד בדוקא על חמשה ימים קודם תחילת ספירתה, או שניתן לסמוך גם על ארבעה ימים. והאם יש חילוק בין שמשה ללא שמשה.
תשובה: אענה בקצרה, ואם אהיה צורך ארחיב במקורות מאוחר יותר. א. פסק מהרי"ץ בשערי טהרה כדעת השו"ע, שיש להקפיד רק על ארבעה ימים מעת ששמשה, ולא יותר. כדבריו מצאתי שפסקו עוד כששה חכמי תימן, אותם מניתי בחיבורי "יוסף חן" על שו"ת חן טוב. הראשון והחריף ביותר מהם היה רבינו החן טוב (בתשובתו היחידה על נדה, סימן מ"א), שכתב שהמחמירות יותר "מצערות את בעליהן ועתידות ליתן את הדין". וכ"כ הר"י עוזירי בשערי קדושה, הר"י השאש בחיבורו כת"י, והרב מחפוץ נגאר.
למרות זאת, כל הנשים בתימן המתינו "שבע ושבע" בכל פעם, כאשר מביא גם מהר"ח כסאר (והוא היחיד שהצדיק את מנהגיהן, אולי מחשש שלא יבואו הצעירים לזלזל באבותיהם). הגר"פ קורח שליט"א סיפר לי, שהגיע לפני אחד מחכמי תימן "דין תורה" מעניין בין בעל לאשה, כאשר הבעל דרש מאשתו לעשות כדין השו"ע ארבע ושבע, והאשה התעקשה לנהוג כפי שקיבלה מאימה שבע ושבע. ממעשה זה רואים, שאכן היה נתק מוחלט בין מעשה הנשים לפסקי הרבנים, וגם בדור האחרון. הדבר נבע בעיקר מהמציאות, כי לרבנים לא היתה כמעט בכלל שליטה בכל העסק ההלכתי של טהרת הנשים, ולכן הנשים לא ראו את עצמן "מחוייבות" לדברי הרבנים שכתבו בספריהם (אם בכלל ידעו מכך). זו הסיבה אגב, שלכן הנשים מעולם לא באו לשאול "מראות" אצל החכמים, ולכן עסק הלכתי זה לא "פרח" בתימן, שלא כבשאר ארצות. פשוט שכיום שאכשר דרא, אין שום ענין לנהוג "שבע ושבע" באופן קבוע, ועלינו לחזור לדברי השו"ע ורבותינו, שאשה המצליחה להיטהר בזמן, יכולה להיטהר כבר מהיום הרביעי.
לגבי הרחיצה קודם שעברו עליה ארבעה ימים מעת ששימשה, כתב הגר"י רצאבי שליט"א, שכיום שיש "טוש" הוא מנקה ביותר וניתן לסמוך ע"ז, וכפי שהשו"ע העלה כן להלכה ופסקו מהרי"ץ שם. מיהו נ"ל שגם המתירים לא התכוונו לבטל את תקנת חז"ל להמתנת ארבעה ע"י הרחיצה, אלא שאם אירע מקרה מסויים, ניתן להקל ברחיצה, וכגון אשה שמצאה כתם טמא באמצע השבעה ומונה שוב מחדש וכל כיו"ב, שאז אין צורך להחמיר שתמנה שוב ארבע, אלא תעשה רחיצה. וכן יורה המורה לפי ראות עיניו בכל מקרה של צורך, כגון אשה הסובלת מדימומים חד פעמיים הנובעים משינויים הורמונליים בגוף, וכעת היא נקייה לגמרי, שג"כ נקל עליה לסמוך על הרחיצה ומיד לאחריה להתחיל שבעה ימים. כן אני נוהג להורות, וכן קיבלתי מהגר"פ קורח שליט"א. וכך משמע בכל ספרי ההלכה המדברים בעניין, שזה האופן בו יש להורות ולסמוך על הרחיצה. זה הכלל, וכל מקרה כמובן נדון לגופו בפרטות.
